במאמר שפורסם בכתב העת Scientific Reports מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אבחנה של הפרעת דחק בתר-חבלתית (Posttraumatic Stress Disorder, או PTSD) בחולים צעירים עם סוכרת מסוג 1 מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לסיבוכים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם סוכרת מסוג 1 שכיחות גבוהה של הפרעות פסיכיאטריות ואלו עשויות להשפיע לרעה על רמות הגזים בדם ואיזון מטבולי ארוך-טווח. לאור מידע מוגבל אודות הקשר בין סוכרת מסוג 1 ו-PTSD עם הסיכון לסיבוכי סוכרת, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין אבחנה קלינית של הפרעת דחק בתר-חבלתית ובין סיבוכי סוכרת בחולים עם סוכרת מסוג 1.
במסגרת המחקר נערכה השוואה בין 179 חולים עם סוכרת מסוג 1 ואבחנה של הפרעת דחק בתר-חבלתית ובין 895 חולים עם סוכרת מסוג 1 ללא אבחנה של PTSD, כמו גם 895 חולים עם סוכרת מסוג 1 ללא הפרעה פסיכיאטרית, התואמים במאפיינים דמוגרפיים (גיל, מין, משך סוכרת, טיפול והגירה) ביחס 1:5.
התוצאים שנבחנו כללו תוצאים קליניים הקשורים בסוכרת (מדד מסת גוף, ריכוז המוגלובין מסוכרר, מינון אינסולין יומי, חמצת סוכרתית, היפוגליקמיה, מספר אשפוזים, מספר ימים בבית חולים), תוך סיווג החולים לצעירים (עד 25 שנים) או מבוגרים (מעל 25 שנים).
בחולים עד גיל 25 שנים עם אבחנה של PTSD בהשוואה לחולים ללא PTSD או ביקורות ללא הפרעה פסיכיאטרית תועד ריכוז המוגלובין מסוכרר גבוה יותר משמעותית (8.71% לעומת 8.30% לעומת 8.24%), עם מספר אשפוזים גדול יותר (0.94 לעומת 0.44 או 0.32 אשפוזים בשנה) ושיעורים גבוהים יותר של חמצת סוכרתית (0.10 לעומת 0.02 או 0.01 אירועים בשנה). בחולים עד גיל 25 שנים עם אבחנה של PTSD, בהשוואה לאלו ללא PTSD תועד מדד מסת גוף גבוה יותר משמעותית (0.85 לעומת 0.59) ומשך אשפוז ארוך יותר (15.89 לעומת 11.58 ימים).
בחולים מעל גיל 25 שנים, בהשוואה לאלו ללא PTSD או ביקורות ללא הפרעות פסיכיאטריות, היקף האשפוזים היה קטן יותר משמעותית (0.49 לעומת 0.77 או 0.69), אך משך האשפוז היה ארוך יותר (20.35 לעומת 11.58 או 1.09 ימים, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על חשיבות הגברת המודעות להשפעה של הפרעת דחק בתר חבלתית על הסיכון לסיבוכים בחולים עם סוכרת מסוג 1 ולשקול צורך בהתערבות פסיכולוגית במקרים מתאימים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!