מנתונים ממחקר PROVE-HF שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Heart Failure Society of America ופורסמו במקביל בכתב העת Circulation עולה כי במטופלים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל עם אבחנה של אי-ספיקת מסתם מיטראלי בדרגה מתונה-עד-חמורה, טיפול ב-Sacubitril/Valsartan (אנטרסטו) הוביל לשיפור בתפקוד המסתם במחצית מהחולים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חומרת אי-ספיקת מסתם מיטראלי משפיעה רבות על נטל התסמינים והפרוגנוזה של חולים עם אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל. על-בסיס ממצאי מחקר COAPT, תיקון מילעורי של המסתם המיטראלי הוביל לשיפור התוצאות בחולים נבחרים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל. עם זאת, אופטימיזציה של הטיפול התרופתי עשויה גם כן להפחית את חומרת הפגיעה המסתמית ולהפחית את הצורך בתיקון המסתם.

כעת ביקשו החוקרים לבחון את נתוני מחקר PROVE-HF במטרה לבחון את הקשר בין טיפול באנטרסטו ובין שינוי באי-ספיקת מסתם מיטראלי. בדיקת אקו-לב הושלמה בתחילת המחקר, לאחר 6 ו-12 חודשים וחומרת אי-ספיקת מסתם מיטראלי סווגה בסולם של 0 (העדר אי-ספיקת מסתם), 1 (שרידי אי-ספיקת מסתם), 2 (הפרעה קלה), 3 (הפרעה מתונה) ו-4 (הפרעה חמורה).

בתחילת המחקר, ב-5.8% מהמשתתפים במחקר הייתה עדות לאי-ספיקת מסתם מיטראלי בדרגה מתונה וב-9.1%  הייתה עדות להפרעה חמורה בתפקוד המסתם. לאחר 12 חודשים, שיעורי אי-ספיקת מסתם מיטראלי בדרגה מתונה וחמורה ירדו ל-8.4%, מקביל לירידה יחסית של 44.7%.

בקרב משתתפים עם אי-ספיקת מסתם מיטראלי מתונה וחמורה בתחילת המחקר אשר פחתה להפרעה קלה או פחות מכך לאחר 12 חודשים (מגיבים לטיפול), תועדו מאפייני בסיס דומים מבחינת סימנים חיוניים, טיפול לפי ההנחיות או CRT, בהשוואה לאלו שלא הגיבו לטיפול ולא חל שיפור בהפרעה בתפקוד המסתם לאחר 12 חודשים.

מקטע הפליטה של חדר שמאל ונפח חדר שמאל בתחילת המחקר היו דומים בין חולים שהגיבו לטיפול ואלו שלא הגיבו לטיפול התרופתי.

השיפור במקטע הפליטה של חדר שמאל לאחר 12 חודשים היה גדול יותר בקרב חולים עם עדות לשיפור בתפקוד המסתם המיטראלי, בהשוואה לאלו שלא הגיבו לטיפול התרופתי (11% לעומת 7.6%, p=0.05) ובקרב המגיבים תועדו מדדים נמוכים יותר של LV-EDVI (85.2 לעומת 96.9 מ”ל/ק”ג², p=0.02), LV-ESVI (56.5 לעומת 66 מ”ל/ק”ג², p=0.04), LAVI (33.4 לעומת 42.3 מ”ל/ק”ג², p<0.002), יחס E/e’ (12.6 לעומת 15.8, p=0.04) ו-LVMI (125.7 לעומת 152.2 גרם/מ²).

יתרה מזאת, בקרב מגיבים לטיפול התרופתי תועד חציון ריכוז NT-proBNP נמוך יותר (912 לעומת 1,512 פיקוגרם/מ”ל, p=0.01) וחציון מדד KCCQ גבוה יותר (82.3 לעומת 72.9, p=0.04) לאחר 12 חודשים, בהשוואה לאלו שלא הגיבו לטיפול.

בקרב חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל אשר החלו טיפול באנטרסטו תועדה ירידה משמעותית בחומרת אי-ספיקת מסתם מיטראלי, אשר לוותה בירידה גדולה יותר בריכוזי NT-proBNP, שיפור מדדים להערכת המצב הבריאותי ותהליכי רימודלינג לבבי. עם זאת, לא זוהו מאפייני בסיס אשר הבחינו בין חולים שהגיבו לטיפול התרופתי ואלו שלא הגיבו לטיפול.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Heart Failure Society of America

לידיעה ב-Healio