מאת ד”ר בן פודה שקד 

ממחקר חדש שפורסם בגיליון דצמבר של ירחון Journal of the American College of Cardiology עולה כי טיפול במינונים גבוהים של סטטינים בחולים עם תסמונת כלילית חריפה שעברו צנתור (PCI) מביא לשיעור נמוך משמעותית של אירועים קרדיווסקולאריים ותמותה בהשוואה לכאלו המטופלים במינונים בינוניים בלבד של תכשירים אלו. בנוסף, עלה בידי החוקרים להראות כי הטיפול הביא גם לירידה בשיעור הרה-וסקולאריזציה (Target vessel revascularization, TVR), וזאת גם לאחר תקנון לרמות LDL ו-CRP. ממצא זה, הם טוענים, עשוי להעיד על כך שהירידה בסיכון מתווכת במידת מה באמצעות ההשפעות הפליאוטרופיות של מינון גבוה של Atorvastatin.

החוקרים מציגים את תוצאות מחקר ה-Pravastatin or Atorvastatin Evaluation and Infection Therapy (PROVE-IT), אשר מידע ראשוני ממנו הוצג בכנס ה-American College of Cardiology Scientific Sessions בשנת 2004, ולפיו הורדה אינטנסיבית של השומנים בדם באמצעות Atorvastatin במינון 80 מ”ג ליום הביאה לירידה בסיכון לתוצא המשולב של תמותה כוללת, אוטם לבבי, תעוקת חזה לא יציבה המצריכה אשפוז, רה-וסקולאריזציה ב-PCI או בניתוח מעקפים (CABG) ושבץ מוחי, וזאת לעומת Pravastatin במינון 40 מ”ג ליום, בקרב חולים שאושפזו לאחרונה עם תסמונת כלילית חריפה.

החוקרים מסבירים כי מטרת הניתוח העדכני של הנתונים הייתה לבסס את היתרונות היחסיים של טיפול אינטנסיבי (משמע במינונים גבוהים) בסטטינים לעומת מינונים בינוניים של תרופות אלו, ואת השפעתו על תוצאות קרדיווסקולאריות בחולי תסמונת כלילית חריפה אשר עברו רה-וסקולאריזציה באמצעות PCI.

מבין 4,162 החולים שנכללו בתחילה במחקר ה-PROVE-IT, מציינים החוקרים כי 2,868 עברו PCI בטרם הוחל הטיפול להורדת השומנים בדם. בעת ההקצאה האקראית, הרמות הבסיסיות של כולסטרול מסוג LDL בדמם היה 106 mg/dL בשתי קבוצות המחקר, אולם לאחר 30 ימים של טיפול ערך זה ירד ל-89 mg/dL בקרב אלו שטופלו ב-Pravastatin ול-56.5 mg/dL בקרב אלו שטופלו ב-Atrovastatin. באופן דומה, ירידות גדולות יורת נצפו בערכי ה-CRP בתום שלושים ימי טיפול באלו האחרונים.

החוקרים מוסיפים כי לאחר שנתיים של טיפול תרופתי בסטטינים, התוצא המשולב נרשם בקרב 21.5% מהחולים שטופלו ב-Atorvastatin וב-26.5% מאלו שטופלו ב-Pravastatin, הינו ירידה יחסית של 22% בסיכון. ירידות משמעותיות נצפו גם עבור מרכיבים פרטניים של התוצא המשולב, לרבות איסכמיה חוזרת, תעוקת חזה לא יציבה המצריכה אשפוז ורה-וסקולאריזציה.

זאת ועוד, החוקרים ביקשו להעריך גם את שיעור הצורך ברה-וסקולאריזציה של כלי מטרה (TVR) בקרב החולים שצונתרו וטופלו לאחר מכן במינונים גבוהים או בינוניים של סטטינים. הם מצאו כי טיפול במינונים גבוהים של התכשירים הביא לירידה משמעותית בהיארעות של TVR ו-Non-TVR, אולם לאחר תקנון לרמות ה-CRP ו-LDL בתום 30 ימי טיפול, נותרה ירידה זו מובהקת סטטיסטית רק עבור אלו שטופלו ב-Atorvastatin.

לטענת החוקרים, בעוד שהירידה שנצפתה ב-TVR עשויה להסביר במידת מה את ההבדל בתוצאות הקליניות של חולים אלו, יתכן וההשפעות הפליאוטרופיות של מינונים גבוהים של Atorvastatin הן שהיו הגורם ליתרון היחסי של טיפול זה. השפעות אלו, הם מבהירים, כוללות את צמצום התהליך הדלקתי, ייצוב הרובד הטרשתי ושיפור תפקוד האנדותל. לדבריהם, היקף ותזמון הירידות שנצפו בשיעורי האירועים הקרדיווסקולאריים במחקרים קליניים מסוימים עשויים שלא להיות מוסברים על ידי הורדת רמות ה-LDL בלבד.

J Am Coll Cardiol 2009;54:2290-2295

לידיעה ב-HeartWire