מאת ד”ר בן פודה שקד 

מסדרת מחקרים חדשים אשר הוצגו בכנס השנתי ה-48 של ה-American College of Neuropsychopharmacology (ACNP) עולה כי חסרים סנסוריים ויזואליים ואודיטוריים עשויים לסייע בזיהוי השלבים המוקדמים של סכיזופרניה, באופן שיוביל להתערבות וטיפול מוקדמים ואולי אף למניעת המחלה מהתפתחותה המלאה.

החוקרים מצאו כי סמנים אלו, אותם מפיקים ממדידת תגובות חשמליות מוחיות מפני השטח של הגולגולת, מציעים כי חסרים בעיבוד סנסורי נמוך תורמים לחסרים הקוגניטיביים הגבוהים והמורכבים יותר אשר מאפיינים סכיזופרניה, דוגמת קריאה, קשב והבנת רמזים חברתיים. לדבריהם, ממצאיהם מצביעים על האפשרות של שימוש במדדים שמיעתיים וראייתיים מוקדמים לשם הערכת הבסיס העצבי לפגיעה הקוגניטיבית בסכיזופרניה, כמו גם לשם הערכת ההשפעה של טיפול פסיכופרמקולוגיים חדשים.

החוקרים מסבירים כי כבר קיים ידע רב אודות מה שמסוגלים אלו הסובלים מן המחלה לעשות, ולמה אינם מסוגלים. מחקרם זה התמקד בהבנה של האופן בו פועל המוח וזיהוי סמנים ביולוגיים ספציפיים לפגיעה הקוגניטיבית המאפיינת ומבחינה בין סכיזופרניה ובין מחלת אלצהיימר ומצבים אחרים. הם טוענים כי סמנים אלו מספקים הצצה למה שמתרחש במוח, וכי השימוש בהם עשוי לסייע בזיהוי המקום בו תהליך עיבוד המידע מתחיל להיות פגום.

למעשה, החוקרים מציינים כי נקודת שבר זו מתרחשת ככל הנראה מוקדם הרבה יותר ממה שסברו קודם לכן. עד לאחרונה, הם מסבירים, הנחת הבסיס הייתה כי חולים אלו חוו את העולם שסביבם בצורה תקינה אולם הגיבו אליו בצורה שאינה תקינה. מחקרם הנוכחי הראה כי לא כך הדבר, הם טוענים, כי אם שתהליך עיבוד המידע בסכיזופרניה מתחיל להיות פגום מוקדם מאוד, כמעט מהשלב בו מידע מגיע לראשונה אל המוח.

סכיזופרניה, אשר מתפתחת על פי רוב בגיל ההתגברות המאוחר או תחילת הבגרות, מופיעה בערך באחד למאה בני אדם. החוקרים מציינים כי על אף שתסמינים כגון פרנויה והלוצינציות אודיטוריות זוכים בדרך כלל למרב תשומת הלב הרי שמרכיב חשוב לא פחות- ואולי המרכזי ביותר לטענתם- הינו כי החולים בסכיזופרניה מאבדים את יכולותיהם הקוגניטיביות.

עבור המחקר, ביקשו החוקרים לבחון את השיטות המיטביות להערכה של חסרים סנסוריים ויזואליים ואודיטוריים מוקדמים בסכיזופרניה, וכן את השלכותיהם על כישורים קוגניטיביים גבוהים. בנוסף, הם ביקשו לשאול האם חסרים אלו עשויים לשקף את הפגיעה התפקודית ברצפטורי N-Methyl-D-aspartate (NMDA)-type Glutamate. במחקר נכללו 173 חולים יציבים (בגיל ממוצע של 37 שנים) עם סכיזופרניה כרונית, אשר נוטלים טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי, ולצדם 138 נבדקים בריאים כקבוצת ביקורת. הנבדקים הוקצו לאחד משלושה מחקרים שונים.

במחקר הראשון, בו נכללו 95 חולים ו-95 נבדקים כקבוצת ביקורת (מהם 84% גברים), בדקו החוקרים Optimized Mismatch Negativity (MMN), מדד שמתקבל בכל פעם שסדרות חוזרניות של צלילים נקטע על ידי צליל שאינו צפוי. תוצאות המחקר הראו כי חסרים משמעותיים נמצאו במערכת השמיעה של חולי הסכיזופרניה בתגובה לגובה הצליל, עוצמתו ומשכו.

על פי מחקר זה, חוסר היכולת לייצר MMN ולקבוע שמא שני צלילים הם זהים או שונים, מתלווה לפגיעה ביכולת לעבד צלילים שמקורם בקול, יכולת הנדרשת כשמזהים אם האדם הדובר הינו שמח או עצוב, אם הוא טוען טענה או שואל שאלה, או אם הוא מדבר בכנות או בסרקסטיות.

החוקרים מסבירים כי החולים במחקר התקשו במידה רבה לעבד הבדלים בטון הדיבור, עובדה המובילה לחסרים משמעותיים בקוגניציה חברתית ובאינטראקציה תקינה עם הזולת. זהו לדבריהם מאפיין מרכזי בסכיזופרניה, ולטענתם ממצאיהם אלו מציעים כי חסרים נמוכים אלו עלולים להביא לפגיעה בתפקודים גבוהים יותר.

במחקר השני ביקשו החוקרים לשלב Event-related potential ובדיקות דימות בתהודה מגנטית תפקודית (Functional MRI), בקרב 51 חולים ו-20 נבדקים בריאים כקבוצת ביקורת (69% גברים). החוקרים מצאו חסרים במערכת הויזואלית באלו עם סכיזופרניה, ובמיוחד בתגובה לגירויים עם הטיה מגנו-צלולארית. חסרים אלו נותרו עקביים במהלך בדיקות חוזרות של הגירויים, הם מוסיפים.

בנוסף, נצפתה במחקר קורלציה בין פגיעה תפקודית במסלול הראייתי הדורסלי ובין פגיעה ביכולת הקריאה. החוקרים מסבירים כי חסרים בעיבוד מוקדם של גירויים ראייתיים ניבאו בצורה משמעותית פגיעה בהפעלה פרונטלית-היפוקמפלית. בנוסף, ניתוח על פי מסלולים עצביים הדגים השפעות פתולוגיות משמעותיות הן ברמת העיבוד הדורסלי והן ברמת ה-PFC. הם מוסיפים כי למעשה חולים אלו מאבדים את היכולת לצרף יחד במוחם פרטים שונים לכדי תמונה אחת כוללת. כך למשל, אם נתבונן בחתול העומד מאחורי מסך תריסים, נבין בכל זאת שמדובר בחתול- בעוד שחולי סכיזופרניה יתקשו לצרף חלקים אלו לתמונה הכוללת.

במחקר השלישי, בו נכללו 27 חולים ו-23 נבדקים כקבוצת ביקורת (92% גברים), בחנו החוקרים תהליכי עיבוד אודיטוריים וויזואליים בתגובה לטיפול ב-D-serine, שהינו אגוניסט לרצפטור NMDA. עלה בידם להראות השפעות משמעותיות של הטיפול בחולים על סמנים סנסוריים מוקדמים, לרבות MMN, תגובות Visual P1 ותגובות שמיעתיות ל-40 הרץ.

החוקרים מציינים כי ההשפעות של D-serine על הביומרקרים תומכות בתפקיד של קולטני ה-NMDA בפגיעה התפקודית הפיזיולוגית בסכיזופרניה, ומציעים דרכים אפשריות לניטור של פיתוח תרופות המבוססות על NMDA. למעשה, הם טוענים, מחקרם זה מראה כי ניתן לעשות שימוש בסמנים ביולוגיים אלו על מנת לקדם את המחקר של סכיזופרניה.

אחד השימושים החשובים של מדדים אלו הינו לדברי החוקרים לסייע בהבנה של מה מתחולל במוחותיהם של החולים הללו. עם זאת, הם עשויים לסייע גם בהבנת הבסיס הגנטי של המחלה, לסייע בזיהוי מוקדם שלה, בהתערבות מוקדמת בהתבסס על היכולת לזהות את נקודת השבר בתהליכי העיבוד עוד טרם החלו להופיע תסמיני המחלה, וכן לסייע בפיתוח טיפולים תרופתיים חדשים.

לדברי החוקרים, על ידי התערבות מוקדמת ברמה הסנסורית, ולימוד החולים לזהות הבדלים בין טוני דיבור או לתרגל את המערכת הויזואלית, וכך להשיג שיפורים בהתנהגויות הגבוהות יותר כגון זיהוי רגש. עם זאת, החוקרים זהירים ומציינים כי אינם מציעים כי תיקון החסר הסנסורי יוכל להפוך פגיעה קוגניטיבית לחלוטין. ישנה עבודה שצריכה להיעשות לדבריהם על מנת להבין מדוע וכיצד תהליכים סנסוריים אלו מתחילים להיפגע.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי סכיזופרניה אכן מתאפיינת בדיס-אורגניזציה פונקציונאלית ובהיעדר היכולת ‘לנווט’ בחיים. הוא מוסיף כי בתחילה סברו כי (הפגיעה) הינה מוגבלת לתהליכי החשיבה, לקוגניציה, ואולם החוקרים הראו כי ישנם סובסטרטים עצביים ותאי עצב אשר יורים ואינם יורים בצורה שאיננה מסונכרנת, וזיהו אותם כביומרקרים. סמנים ביולוגיים אלו, לדבריו, עשויים לשמש הן לזיהוי תחומים של פסיכוזה והן כביומרקרים לטיפול בה.

המומחה מוסיף כי הניסיונות הקיימים לטפל בתסמינים בלבד, לרבות הלוצינציות ומחשבות שווא, היו יעילים בעבר, אולם לא בצורה מוחלטת. המחקרים הנוכחיים מציעים דרך לחיפוש קטגוריות חדשות של טיפול שיאפשרו אולי להפוך את הנוירופתולוגיה העומדת בבסיס המחלה. במילים אחרות, הגישה שמציעים החוקרים במחקרם זה הינה לנסות ולתקן את הרכבת בטרם עוזבת את התחנה. עם זאת, הוא מזהיר ומדגיש כי יש לזכור שמדובר בתהליך רב-שלבי.

לדברי המומחה, יש לזהות ולהתייחס לכל אחד מסמנים מוקדמים אלו בפני עצמו. בשלב זה, למשל, אין אנו יודעים מהם הקודים הגנטיים המדויקים הגורמים לפגיעה שנצפתה, הוא מציין. סכיזופרניה הינה תורשתית בכ-80%, כך שנותרת השאלה אילו גנים גורמים לייצור הפגום של חלבונים, המובילים לחסרים הסנסוריים המוקדמים האמורים. מרגע שניתן יהיה לזהות את הגנים הללו, הוא מציע, אולי נוכל לפתח את הטיפול המתאים ואת הרפואה הפרטנית-לחולה הנדרשת במחלה זו.

מתוך הכנס השנתי ה-48 של ה-American College of Neuropsychopharmacology (ACNP) שנערך בפלורידה בדצמבר 2009.

לידיעה במדסקייפ