מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת פברואר של American Journal of Roentgenology עולה כי הדרכה מתאימה ואלגוריתם עשויים לצמצם את החשיפה לקרינת CT בחולים עם חשד לתסחיף ריאתי.
החוקרים מסבירים כי לאחרונה, חלה עלייה במודעות של הרופאים והציבור כולו לחשיפה לקרינה במסגרת בדיקות הדמיה אבחנתיות.
בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מיפוי V/Q (Ventilation-Perfusion) הייתה שיטת ההדמיה העיקרית לאבחון תסחיף ריאתי. עם זאת, עם העלייה בזמינות CTPA (CT Pulmonary Angiography), חלה עליה מהירה בשימוש בטכניקה זו להערכת חולים עם חשד לתסחיף ריאתי , לצד ירידה בשימוש במיפוי ריאתי.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע אם תכנית הדרכה עשויה לצמצם את החשיפה לקרינה של חולים עם חשד לתסחיף ריאתי, ע”י הגדלת השימוש במיפוי ריאתי והפחתת השימוש בבדיקת CTPA.
מינון הקרינה האפקטיבי הכולל בעקבות בדיקת CTPA גבוה כמעט פי חמש, בהשוואה למינון הכרוך במיפוי ריאתי, והמנה גדולה פי 20-40 לשד האישה.
בדצמבר 2006 וינואר 2007 נערכו מספר סמינרים ברדיולוגיה, רפואה גרעינית ורפואת חירום, שנגעו למנת הקרינה והדיוק בבדיקות מיפוי ריאות ו-CTPA באבחנת תסחיף ריאתי.
סמינרים אלו הציגו אלגוריתם להדמיה, שנועד לצמצם את החשיפה לקרינה. חולים בחדר מיון עם חשד קליני לתסחיף ריאתי עברו צילום חזה; במידה ותוצאות הצילום היו תקינות, הומלץ על ביצוע מיפוי ריאתי, אחרת הומלץ CTPA. לפני ואחרי ההתערבות, מספר בדיקות CTPA ומיפוי ריאתי, ותוצאותיהן, תועדו באופן רטרוספקטיבי, ומנת הקרינה האפקטיבית הממוצעת חושבה. תוצאות שליליות-שגויות הוגדרו כמקרים בהם תועד תרומבואמבוליזם בשלב מאוחר יותר, בתוך 90 ימים.
החוקרים כותבים כי חלה ירידה במספר בדיקות CTPA מ-1234 בשנת 2006 ל-920 בשנת 2007. במהלך אותה תקופת זמן, חלה עלייה במספר מיפויי הריאות מ-745 בשנת 2006 ל-1216 בשנת 2007, ומנת הקרינה האפקטיבית הממוצעת ירדה ב-20%, מ-8.0 mSv בשנת 2006 ל-6.4 mSv בשנת 2007 (p<0.0001).
בשנת 2006, חולים שעברו בדיקת CTPA ומיפוי ריאות היו באותו גיל, בעוד שבשנת 2007, חולים שעברו מיפוי ריאות היו צעירים יותר משמעותית. שיעור התשובות השליליות-שגויות עם בדיקת CTPA ומיפוי ריאות לא היה שונה משמעותית בשנת 2006 ו-2007 (בטווח 0.8-1.2%).
דפוסי ההתנהלות של רופאים השתנו בעקבות תכנית ההדרכה, עם ירידה בחשיפה לקרינה בקרב חולים בחדר מיון עם חשד לתסחיף ריאתי, ללא פגיעה בבטיחות הטיפול בחולים.
מגבלות המחקר כוללות מבנה רטרוספקטיבי, העדר דרישה להערכה קלינית אובייקטיבית ובדיקת D-Dimer טרם ההדמיה, אפשרות לתת-הערכה של מחלה תרומבואמבולית חוזרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התוצאות מוכיחות את ההצלחה של גישה זו בתנאי העולם האמיתי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!