מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Journal of Clinical Nursing עולה כי שלוש מכל ארבע אחיות מדווחות כי חוו אלימות במקום העבודה, אולם רק אחד משישה מקרים דווח באופן רשמי. כך על פי סקר שנערך בבית חולים שאינו-שלישוני במערב אוסטרליה.

החוקרים מסבירים כי קיים קונצנזוס בספרות הבינלאומית לפיו הולכת וגוברת השכיחות של אלימות כלפי הצוות הסיעודי, וכי המדובר באחד המקצועות המצויים בסיכון הכי גבוה לכך. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את ההימצאות והמאפיינים של אלימות במקום העבודה המופנית כלפי מדגם של אחיות במגוון של מצבים במרכז רפואי יחיד. בנוסף, ביקשו החוקרים לבחון את הסיבות לכך שהאחיות מדווחות או שאינן מדווחות על אירועים אלימים אלו.

החוקרים מציינים כי 332 אנשי צוות סיעודי שהתנדבו להשתתף במחקר, ואשר עובדים במגוון מחלקות בבית החולים (לרבות חדר מיון, מחלקה שיקומית, פנימית, כירורגית, מחלקת נשים, ילדים ובריאות הנפש) בחודש מאי 2006, נתבקשו למלא סקר המתייחס למאפיינים דמוגרפיים, דוגמת מין, גיל, רמת השכלה והכשרה, תפקיד, שנות ותק, מצב תעסוקתי ותחום העיסוק.

בנוסף, נשאלו המשתתפים אודות מספר ואופי אירועי האלימות אותם חוו במהלך 12 החודשים הקודמים, ואם דיווחו על אי אלו אירועים אלימים. 34% (113) מהאחיות השיבו את השאלון במלואו, מרביתן נשים, בגילאי ה-40 המוקדמות, ואשר היו בעלות ותק במקצוע של 17.8 שנים בממוצע (טווח, 6 חודשים עד 40 שנים). מרביתן עבדו במשרה חלקית.

החוקרים מצאו כי 75% מהאחיות במדגם זה היו מעורבות במקרה אחד לפחות של אלימות במקום העבודה בשנה החולפת, וכי דווח סך של 2,354 מקרים. רבע מהנשאלות השיבו כי חוו אירועים אלימים מדי שבוע, 27% השיבו כי חוו אירועים כאלו מדי חודש, ורבע ציינו כי חוו אירועים אלימים מדי שישה חודשים לערך. 23% דיווחו כי מעולם לא חוו אירוע של אלימות.

החוקרים מציינים כי אנשי הצוות הסיעודי אשר עובדים בחדר המיון ובמחלקה לבריאות הנפש דיווחו על המספר הממוצע הגבוה ביותר של תקריות לאיש צוות (46.43 מקרים ו-40.39 מקרים בממוצע, בהתאמה), ואחריהם המחלקות הפנימיות והשיקומיות (19.74 ו-13.15, בהתאמה). האחיות העובדות במחלקות הכירורגיות והילדים דיווחו על 3.73 ו-4.00 מקרים בממוצע (בהתאמה), ומיילדות דיווחו על המספר הנמוך ביותר- 1.67 מקרים בממוצע. בסך הכל, משתתפות הסקר דיווחו על 2 עד 46 מקרים אלימים בממוצע.

החוקרים מוסיפים כי כמעט כל המשתתפות (92%) חוו אלימות מילולית, 69% חוו איומים גופניים, ו-52% ציינו כי הותקפו פיזית בשנה שקדמה לסקר. האלימות אירעה ללא תלות בגיל, בהכשרה המקצועית, במין או בשנות הותק של איש הצוות הסיעודי.

עם זאת, אחיות בכירות יותר, אחיות אחראיות ואחיות בעלות מומחיות קלינית דיווחו על תקיפות פיזיות רבות יותר לעומת האחיות הפחות ותיקות. כ-80% מהאחיות בדרגת ותק 3 דיווחו כי חוו בין 6 ל-20 מקרים אלימים בשנה החולפת, 33% מהאחיות בדרגת ותק 2 דיווחו על מעל 20 מקרים אלימים, ו-29% מהאחיות בדרגת ותק 1 דיווחו על בין 1-5 אירועים אלימים.

בנוסף, 40% מהאחיות היו מעורבות בתקרית אשר בה היה מעורב כלי נשק; 3% ציינו כי הדבר אירע מדי שבוע, ו-36% ציינו כי נתקלו באדם העושה שימוש בכלי נשק לפחות פעמיים בשנה החולפת. כלי הנשק שהוזכרו היו אקדחים (6%), סכינים (3%) וציוד של בית החולים (32%).

לדברי החוקרים, חדר המיון היה המקום האלים ביותר לעבוד בו, כשאנשי הצוות הסיעודי המשתייכים לו מדווחים על אירוע אלים המערב כלי נשק בתכיפות של פעם בשבוע. אחיות המחלקה הפסיכיאטרית דיווחו על מקרים כאלו מדי חודש, ואלו העובדות במחלקה כירורגית או פנימית דיווחו על היארעות של למעלה מפעמיים בשנה.

מחצית מהאחיות ציינו כי דיווחו אודות התקרית האלימה הרסצנטית ביותר, בעוד ש-25.7% לא עשו כן, ו-24.3% לא השיבו על שאלה זו בסקר. מרבית הדיווחים נעשו בעל פה, ורק 16% ממקרי האלימות דווחו בצורה רשמית.

האחיות ציינו כי לא דיווחו אודות התקריות האלימות מאחר ואלו נתפשות כ’חלק מהעבודה’ ומשום שמתרחשות כל הזמן. כשהאחיות כן דיווחו על תקרית אלימה, מחציתן חשו כי הנהלת בית החולים לא עשתה דבר בעניין. לעומת זאת, 70% מהאחיות ציינו כי היו מדווחות על תקרית אלימה באם נגרם נזק להן או לאיש צוות אחר, או באם היה צורך בהגשת תלונה או תביעה כלפי המפגע או בקשה לפיצויים מטעם איש הצוות שנפגע.

באשר למגבלות המחקר, מזכירים החוקרים כי המדגם היה מורכב ממתנדבים, עובדה המגבילה את היכולת להסיק ממחקר זה כלפי כלל אוכלוסיית אנשי הצוות הסיעודי. בנוסף, יתכן ותוצאות המחקר הושפעו מכך שבוצע במרכז יחיד שאינו שלישוני, ומכך ששיעור ההיענות לשאלון היה נמוך- סביב 34%.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם מספקים מידע העשוי לסייע בפיתוח תוכניות הדרכה לאחיות, חולים ומשפחותיהם. בצורה זו, הם מציעים, עשויים ארגונים רפואיים לקיים את מחויבותם לספק סביבה מוגנת, הן לצוות והן למטופלים.

J Clin Nurs. 2010;19:479-488

לידיעה במדסקייפ