צריכה גבוהה של פירידוקסין קשורה בירידה בסיכון לפתח סרטן המעי הגס (מתוך JAMA)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממטה-אנליזה חדשה אשר פורסמה בגיליון מרץ של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי קיים יחס הפוך בין הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס והרקטום ובין מידת הצריכה של פירידוקסין או רמות ה-Pyridoxal 5-phsphate (PLP) בדם.

החוקרים מסבירים כי פירידוקסין וחומרים הקשורים בו, המכונים בצורה קולקטיבית ויטמין B6, הופכים בגוף ל-PLP, קו-אנזים חיוני במגוון רחב של תגובות אנזימטיות. רבות מתגובות אלו עשויות להיות קשורות לדבריהם לדיכוי של קרצינוגנזה. מטרת המטה-אנליזה הנוכחית הייתה לקבוע שמא ישנן ראיות במחקרים פרוספקטיביים שפורסמו בנושא המעידות על קשר בין ויטמין B6 ובין הסיכון להתפתחות סרטן קולורקטלי. לשם כך, ערכו החוקרים סקירת ספרות בחיפוש אחר מחקרים פרוספקטיביים אשר בחנו את הצריכה של ויטמין B6 או את רמות ה-PLP בדם (בפלסמה או בסרום), ובהם נקבע סרטן קולורקטלי, סרטן המעי הגס או סרטן הרקטום כתוצא. בנוסף, היה על המחקרים להכיל את התוצאות בצורה של יחס הסיכון (RR) עם רווח בר סמך, או להכיל נתונים המאפשרים את חישובו.

סקירת הספרות הביאה לאיתורם של 122 עבודות, מהן 15 הוערכו במלואן ו-12 נקבעו בסופו של דבר כמתאימות לניתוח העל. במחקרים אלו נכלל סך של 13 עוקבות (9 עבור ויטמין B6 ו-4 עבור רמות ה-PLP בדם), כשלדברי החוקרים המחקרים שבחנו את רמות ה-PLP בדם נטו להיות באיכות גבוהה יותר.

החוקרים מדווחים כי תוצאות המחקרים שבחנו את צריכת הוויטמין לא היו עקביות, וכי בחלקן דווח על יחס ישר בעוד שבאחרים דווח על יחס הפוך. בסך הכל, יחס הסיכון המשולב לסרטן המעי הגס והרקטום עבור הקטגוריה הגבוהה ביותר של צריכת ויטמין B6 לעומת הקטגוריה הנמוכה ביותר, עמד על 0.90 (95% CI = 0.75-1.07). החוקרים מציינים כי הייתה שונות משמעותית בין המחקרים בקבוצה זו, כשהוצאת אחד המחקרים מהניתוח הביאה לתיקון שונות זו והותירה את יחס הסיכון על 0.80 (95% CI = 0.69-0.92).

באשר למחקרים שבחנו את רמות ה-PLP בדם, לא נצפתה לטענת החוקרים שונות משמעותית, ואלו הראו יחס סיכון כולל של 0.52 (95% CI = 0.38-0.71). בנוסף, ניתוח מנה-תגובה מצא קשר ליניארי בין רמות הולכות ועולות של PLP בדם ובין ירידה בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס והרקטום.

החוקרים מסכמים כי צריכת ויטמין B6, ובמיוחד רמות ה-PLP הנמדדות בדם, מצויים בקשר הפוך עם הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס והרקטום. תוצאותיהם מראות כי כל עלייה של 100 picomol/L ברמת ה-PLP בדם הייתה קשורה בירידה של 49% בסיכון. החוקרים מציינים כאמור כי המחקרים אשר בחנו את צריכת הוויטמין הראו וריאביליות רבה ביניהם, אולם עם הסרת מחקר גדול אחד מניתוח הנתונים, עניין זה נפתר. הם מוסיפים כי טווח החשיפה באותו מחקר היה קטן משמעותית בהשוואה ליתר המחקרים בקבוצה זו. לבסוף, מזכירים החוקרים כי תוצאותיהם אלו עומדות בקנה אחד עם מטה-אנליזה קודמת אשר בחנה מחקרי מקרה-ביקורת.

JAMA 2010;303:1077-83

לידיעה ב-NeLM

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה