מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגיליון מרץ של ירחון Circulation עולה כי הפרעות בזקפה מהוות כלי חשוב בניבוי תמותה כללית והופעת אירועים קרדיו-וסקולאריים בגברים הידועים כחולים קרדיו-וסקולאריים וכן באלו עם גורמי סיכון לתחלואה זו.

החוקרים מציינים כי הן הפרעות בזקפה והן תחלואה קרדיו-וסקולארית קשורות בתפקוד לקוי של תאי האנדותל.  תאים אלו מהווים את דפנות כלי הדם וכן מצפים את הרקמה הספוגית בפין. אי לכך הניחו החוקרים כי הפרעות בזקפה עשויות להיות קשורות להופעת אירועים קרדיו-וסקולריים וכן לתמותה על רקע קרדיו-וסקולארי ומסיבות אחרות.

במחקר הנוכחי נבדקו 1519 גברים אשר שייכים לתת קבוצת מחקר של שני מחקרים ONTARGET (ONgoing Telmisartan Alone and in combination with Ramipril Global Endpoint Trial),ו TRANSCEND (Telmisartan Randomized AssessmeNt Study in ACE INtolerant subjects with cardiovascular Disease).  בשני המחקרים רוב הנבדקים סבלו מתחלואה קרדיו-וסקולרית.  בראשון, המשתתפים טופלו באופן רנדומאלי ברמיפריל (Ramipril), בטלמיסרטן (Telmisartan) או בשילוב של השניים.  בשני, הנבדקים טופלו רנדומאלית בטלמיסרטן או בפלצבו, וזאת לאור חוסר סבילות לתרופות מסוג ACEI.

בתת קבוצת המחקר, מילא כל נבדק שני שאלונים להערכת חומרת ההפרעה בזקפה – הראשון היה ה- 5-item International Index of Erectile Function (IIEF), והשני היה ה- 6-item Kölner Evaluation of Erectile Dysfunction.  דרגה חמורה יותר של הפרעה בזקפה באה לידי ביטוי בציון נמוך יותר בשאלון הראשון, וגבוה יותר בשני.  השאלונים חולקו בשלוש נקודות זמן בתחילת המחקר, לאחר כשנתיים ולאחר כארבע שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי השכיחות הכוללת של הפרעות בזקפה עמדה על 55% – פי 2 מזו באוכלוסיה הכללית, ללא הבדל בין שתי קבוצות המחקרים.  גיל החציון של הנבדקים שסבלו מהפרעות בזקפה היה 66 בהשוואה ל 63 בין אלו שסבלו מהפרעה קלה או שלא סבלו כלל(P < .0001).  תמותה מכל הסיבות הופיעה ב 11.3% מהגברים שדווחו על הפרעות בזקפה בתחילת המחקר לעומת 5.6% בקבוצת הגברים שלא סבלו מהפרעות בזקפה או סבלו מהפרעה קלה בלבד, כאשר כאן נצפה יחס סיכון (Hazard ratio) של 2.04 (95% CI, 1.40 – 2.97; P = .0002).  עוד עולה, כי שילוב האירועים הבא – תמותה על רקע קרדיו-וסקולארי, אירועים חדשים של אוטם לבבי ושבץ מוחי וכן אשפוזים עקב אי ספיקת לב הופיע ב 16.2% מהנבדקים שסבלו מהפרעות זקפה ורק ב 10.3% מבין הנבדקים שסבלו מהפרעה קלה או שלא סבלו כלל, עם יחס סיכון של 1.62(95% CI, 1.22 – 2.17; P = .0001).  החוקרים מוסיפים כי הנבדקים שסבלו מהפרעות זקפה היו מועדים יותר למוות מגורמים קרדיו-וסקולאריים (P=0.0009) או מאוטם לבבי (P=0.04), כאשר ככל שהפרעת הזקפה הייתה חמורה יותר, כך גבר הסיכון.  יש לציין כי נצפה סיכון מוגבר לפתח אי ספיקת לב וכן ללקות בשבץ מוחי בקרב הסובלים מהפרעות זקפה, אולם לא הודגמה מובהקות סטטיסטית.

לדברי החוקרים, לא הופיעו שינויים משמעותיים בחומרת הפרעות הזקפה, כפי שהיה ניתן ללמוד מהשאלונים שמולאו, דבר המרמז על כך שהטיפולים שניתנו במסגרת המחקר אינם יעילים כטיפול בהפרעות זקפה.

מומחים טוענים כי טיפול בסובלים מהפרעות בזקפה אינו צריך להיות שונה מחולים לבביים וצריך לכלול איזון משקל הגוף, פעילות גופנית, הפסקת עישון ושמירה של פרופיל תקין של שומנים בדם.  לטענתם טיפול שכזה יפחית את הסיכון של הסובל מהפרעת זקפה ללקות בתחלואה קרדיו-וסקולארית, ועשוי גם להביא לשיפור בתפקוד הזקפה.

החוקרים מאמינים כי הפרעות זקפה הינן ביטוי של גורם סיכון קרדיו-וסקולארי, ומסמנים אותן ככלי להערכת חולים הסובלים מטרשת עורקים חמורה יותר, אשר נמצאים בסיכון רב יותר לסבול מתחלואה קרדיו-וסקולארית ותמותה על רקע זה.

March 15, 2010 Circulation

לידיעה במדסקייפ