מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות 2 מחקרים שפורסמו ב-BMJ ב-11 במרץ 2010, עולה כי אינטראקציה משולבת בין השמנת יתר ואלכוהול עלולה להגביר את הסיכון למחלת כבד בנשים וגברים.

במחקר הראשון בדקו החוקרים את הקשר בין מדד מסת הגוף (BMI) ובין הסיכון לשחמת הכבד בנשים. החוקרים כותבים כי קיימת עלייה בשכיחות שחמת הכבד באנגליה, המלווה גם בעלייה בשיעור התמותה מהמצב בנשים וגברים. הם מציינים כי אלכוהול הוא גורם מוביל ומבוסס לשחמת הכבד, וכי העלייה בצריכת האלכוהול בעשור האחרון אחראית במידה רבה לעלייה בשיעורי שחמת הכבד, אך קיימים גם גורמים אפשריים אחרים למצב. הם מוסיפים כי בעבודות קודמות נמצא שעודף משקל עלול להוביל לסיכון מוגבר לתמותה משחמת הכבד.

מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין מדד מסת הגוף ובין שחמת הכבד, ואת ההשפעה של BMI וצריכת אלכוהול על היארעות שחמת הכבד בנשים בגיל הביניים. המחקר כלל 1,320,662 משתתפות ממחקר ה- Million Women Study, אשר גויסו בשנים 1996-2001. גיל המשתתפות הממוצע היה 56 שנים, ומשך המעקב הממוצע במחקר היה 6.2 שנים. יעדי המחקר העיקריים כללו את הסיכון היחסי והסיכון המוחלט לאשפוז ראשון או למוות בשל שחמת הכבד, והחוקרים ערכו תקנון לגיל, אזור המגורים, צריכת אלכוהול, עישון, מצב סוציואקונומי ופעילות גופנית.

מתוצאות המחקר עולה כי במהלך תקופת המעקב אושפזו לראשונה או נפטרו 1,811 נשים משחמת הכבד. במחקר נמצא קשר בין BMI גבוה יותר ובין עליה בהיארעות שחמת הכבד בקרב נשים עם BMI של 22.5 ק”ג/מ2 ומעלה, והחוקרים מציינים כי כל עליה של 5 יחידות ב-BMI נקשרה לעליה של 28% בסיכון היחסי לשחמת הכבד (RR 1.28, 95% CI 1.19-1.38, p<0.001).

החוקרים מסבירים כי בקרב משתתפות עם צריכת אלכוהול שונה לא נצפו הבדלים מובהקים בסיכון היחסי לשחמת הכבד עבור כל עליה של 5 יחידות BMI. עם זאת, הם מדווחים כי כן נמצא הבדל מובהק סטטיסטי בסיכון המוחלט לשחמת. בקרב נשים שדיווחו על צריכת אלכוהול נמוכה מ-70 גרם לשבוע, נצפה סיכון מוחלט לשחמת בתוך 5 שנים של 0.8 ל-1,000 נשים (95% CI 0.7-0.9) בנשים עם BMI 22.5-25 ק”ג/מ2, וסיכון של 1 ל-1,000 נשים (95% CI 0.9-1.2) בנשים עם BMI של 30 ק”ג/מ2 ומעלה. בקרב נשים שדיווחו על צריכת אלכוהול של 150 גרם לשבוע או יותר, נצפה סיכון מוחלט לשחמת בתוך 5 שנים של 2.7 ל-1,000 נשים (95% CI 2.1-3.4) בנשים עם BMI של 22.5-25 ק”ג/מ2, וסיכון של 5 ל-1,000 נשים (955 CI 3.8-6.6) בנשים עם BMI של 30 ק”ג/מ2 או יותר.

בין מגבלות המחקר ניתן לציין הטיית דיווח אפשרית בנתוני ה-BMI וצריכת האלכוהול, וקושי בהכללת התוצאות לשתיינים כבדים.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי עודף משקל נקשר להיארעות גבוהה יותר של שחמת הכבד. להערכתם, ניתן לייחס 17% ממקרי שחמת הכבד הפטאליים לעודף משקל, בעוד ש-42% מהמקרים מיוחסים לצריכת אלכוהול. הם מסכמים כי צמצום צריכת האלכוהול וירידה במשקל עשויים להוביל לירידה בהיארעות שחמת הכבד.

במחקר השני בדקו החוקרים את הקשר בין מדד מסת הגוף וצריכת האלכוהול ובין מחלת כבד. החוקרים בדקו נתונים מ-2 מחקרים פרוספקטיביים (“עיקרי” ו”מסייע”) שכללו יחד 9,559 גברים. מטרת המחקר הייתה להעריך האם קיימים יחסי גומלין בין צריכת אלכוהול ו-BMI, המובילים לסיכון מוגבר למחלת כבד. משך המעקב הממוצע אחר המשתתפים היה 29 שנים, והחוקרים חילקו את המשתתפים ל-9 קבוצות על סמך ערכי ה-BMI שלהם וצריכת האלכוהול. יעדי המחקר העיקריים כללו את התמותה והתחלואה ממחלת כבד.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב משתתפי המחקר התרחשו 80 מקרי מוות (0.8%) המיוחסים למחלת כבד, ו-146 מקרי מוות נוספים (1.5%) שבהם מחלת הכבד הייתה סיבה תורמת אפשרית למוות. החוקרים מוסיפים כי מחלת כבד שהוגדרה כמוות, אשפוז, או רישום במאגר הסרטן, התרחשה ב-196 גברים (3.3%) במחקר המסייע.

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים נמצא קשר מובהק בין BMI (p=0.001) וצריכת אלכוהול (p<0.0001) ובין תמותה ממחלת כבד. בהשוואה למשתתפים עם משקל גוף תקין או משקל גוף נמוך שאינם צורכים אלכוהול, נמצא סיכון מוגבר למחלת כבד בקרב משתתפים ששתו לפחות 15 יחידות אלכוהול לשבוע בכל קבוצות ה-BMI. החוקרים מציינים כי משתתפים עם השמנת יתר שצרכו אלכוהול סבלו מסיכון גבוה יותר לכל מדדי מחלת הכבד שנבדקו. 

בקרב גברים ששתו לפחות 15 יחידות אלכוהול לשבוע, נמצא שיעור יחסי (relative rate) של 3.16 לתמותה ממחלת כבד (95% CI 1.28-7.8) בגברים עם משקל גוף נמוך או תקין, שיעור יחסי של 7.01 (955 CI 3.02-16.3) בגברים עם עודף משקל, ושיעור יחסי של 18.9 (95% CI 6.84-52.4) לגברים עם השמנת יתר. החוקרים מדווחים כי בגברים עם השמנת יתר שצרכו 1-14 יחידות אלכוהול לשבוע, נצפה שיעור יחסי של 5.3 לתמותה ממחלת כבד (95% CI 1.36-20.7), ומוסיפים כי תוספת הסיכון היחסית שנגרמה מהאינטראקציה בין BMI ואלכוהול הייתה 5.58 (95% CI 1.09-10.1), עם אינדקס סינרגיזם של 2.89 (95% CI 1.29-6.47). 

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים כי ייתכן שערכי ה-BMI וצריכת האלכוהול השתנו לאורך תקופת המעקב, ומוסיפים כי המחקר העיקרי התבסס על דיווח עצמי של המשתתפים בנוגע לגובה והמשקל. כמו כן, לא היו זמינים נתונים על היקף המותניים והירכיים של המשתתפים ולא על תדירות השתייה, ולא נערך מעקב אחר תפקודי הכבד של המשתתפים.

החוקרים מסכמים כי נמצא קשר בין ערכי BMI גבוהים וצריכת אלכוהול ובין מחלת כבד, וכי קיימות ראיות לכך שישנה אינטראקציה סינרגיסטית בין השניים.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי דרושים מחקרים נוספים על מנת לשפר את האבחנה והטיפול במחלת כבד שומנית לא-אלכוהולית. לדברי הכותבים, ניתן לייחס את העלייה בהיארעות ובשכיחות של מחלת כבד לעלייה בשכיחות השמנת היתר, צריכת האלכוהול וכן לעלייה בשכיחות זיהום בנגיף הפטיטיס C. לכן ממליצים הכותבים  לצמצם את צריכת האלכוהול ואת שיעורי השמנת היתר, ככלים למניעת מחלת כבד לא-נגיפית.

BMJ 2010;340:c912

BMJ 2010;340:c1240

BMJ 2010;340:c774

לידיעה במדסקייפ