מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Circulation עולה כי שבץ מוחי שאירע בהורה לפני גיל 65 שנים קשור בסיכון מוגבר פי 3 להיארעות שבץ בצאצא. החוקרים מדווחים על מידע חדש שהופק ממחקר ה-Framingham Heart Study.

החוקרים מסבירים כי ממצאיהם אלו מעידים על כך שהיסטוריה משפחתית מהימנה עשויה לשמש כמעין מדד סיכון גנטי, בכך שמספקת הערכה פשוטה וגסה לסיכון הגנטי של המטופל. לדבריהם, מחקרים קודמים מצאו כי הסיכון לשבץ באדם שאחד מהוריו עבר שבץ נע מסיכון כפול לסיכון שאינו שונה כלל מזה של האוכלוסייה הכללית.

במחקרם זה, עשו החוקרים שימוש בנתונים מעוקבת צאצאי מחקר ה-Framingham, וכללו 3,443 צאצאים של עוקבת פרמינגהם המקורית אשר לא סבלו משבץ בתחילת המעקב ואשר היה מידע זמין ביחס לשאלה אם הוריהם עברו שבץ עד גיל 65 שנים אם לאו. כל הצאצאים נתבקשו לעבור בדיקות והמעקב אחריהם נמשך עד לשמונה שנים.

החוקרים מדווחים כי נרשם סך של 106 מקרי שבץ בקרב ההורים עד גיל 65 שנה, וכן 128 מקרי שבץ בצאצאים. מבין מקרים אלו, 74 ו-106, בהתאמה, היו איסכמיים. בניתוח רב משתני ולאחר תקנון לגורמי הסיכון המקובלים להתפתחות שבץ מוחי, נמצא כי שבץ בהורה היה קשור בסיכון מוגבר להיארעות שבץ מאותו הסוג בצאצא (HR, 2.79; 95% CI = 1.68-4.66; p < 0.001) או שבץ איסכמי בצאצא (HR, 3; 95% CI = 1.69-5.88; p < 0.001). ממצאים אלו לא נבדלו על פי מין ההורה שסבל משבץ.

לדברי החוקרים, על הקלינאים להכיר בכך ששבץ באחד או בשני ההורים של המטופל לפני גיל 65 משליש את הסיכון שלו לפתח שבץ בהשוואה לאחרים. אותו מטופל עשוי להזדקק לפיכך לבדיקות ולהתייחסות לגורמי סיכון ניתנים לשינוי, כגון לחץ דם גבוה, עישון וחוסר פעילות גופנית.

החוקרים מוסיפים כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת להבין אילו גנים ספציפיים עומדים מאחורי הסיכון להתפתחות שבץ. לדבריהם, מחקר פרמינגהם ומחקרים אחרים זיהו גן אחד המכונה NINJ2, ממצאים אשר פורסמו בחודש אפריל 2009 בירחון ה-New England Journal of Medicine, אולם יש צורך במחקר רב נוסף בתחום.

מומחה בתחום שנתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי מחקרים קודמים לא היו עקביים בתיאור החשיבות של היסטוריה משפחתית של שבץ מוחי כגורם סיכון להתפתחות שבץ בצאצא. על אף שישנם גורמים סביבתיים רבים המשפיעים על סיכון זה, הוא מסביר, ובהם עישון, חוסר פעילות גופנית ותזונה, הרי שידוע שגורמים רבים מושפעים הן מהסביבה והן מהגנטיקה, כמו למשל יתר לחץ דם, סוכרת, רמות גבוהות של כולסטרול בדם והשמנת יתר. לטענתו, ערכו המיוחד של מחקר פרמינגהם נעוץ בכך שכולל מעקב אישי וארוך טווח אחר כמה דורות של בני אותה המשפחה.

החוקרים מזכירים כי מחקרים חדשים ממשיכים לזהות סמנים גנטיים חדשים העשויים לספק רמזים טובים יותר לגורמים הגנטיים הספציפיים המגבירים את הסיכון להתפתחות שבץ מוחי. לדבריהם, יתכן וממצאים כגון אלו יועילו בגילוי מנגנונים חדשים הגורמים לשבץ ותובנות ביחס לטיפולים חדשים.

Circulation. 2010;121:1304-1312

לידיעה במדסקייפ