מודל ניבוי קליני חדש עשוי לסייע בהערכת הסיכון לתמותה בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני (ESRD End-Stage Renal Disease) השוקלים השתלת כליה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Canadian Medical Association Journal.

החוקרים ביקשו לבחון מודל חדש להערכה מדויקת של סיכויי ההישרדות בעקבות מגוון אפשרויות הטיפול בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני. הם ביססו את המודל הפרוגנוסטי על נתונים זמינים, כך שניתן יהיה ליישם בקלות כאשר שוקלים ייעוץ בנושא השתלת כליה. המודל הותאם למערכת ניקוד פשוטה, להערכה כמותית של ההישרדות ללא-השתלה, בהתאם להשתלה שמקורה מן המת או בהשתלה מן החי.

החוקרים התבססו על 169,393 חולים עם מחלת כליות בשלב סופני, שהתאימו להשתלת כליה, ופיתחו את המודל לניבוי הזמן עד לתמותה, ולאחר מכן התאימו את המודל למערכת ניקוד פשוטה.

קרוב לרבע מהחולים במדגם מתו (23.5%). החוקרים זיהו 12 משתנים כגורמים מנבאים בלתי-תלויים לתמותה: גיל, מוצא, הגורם לאי-ספיקת כליות, BMI, מחלות רקע, הרגלי עישון, תעסוקה, רמות אלבומין בדם, שנת טיפול כלייתי חליפי ראשון, השתלת כליה, זמן עד לרשימת המתנה להשתלה, ומשך הזמן ברשימת ההמתנה.

החולים חולקו ל-26 קבוצות עם שיעורי הישרדות שונים מאוד לאחר חמש שנים, בטווח שבין 97.8% בקבוצת החולים בסיכון הנמוך ביותר, ועד 24.7% באלו בעלי הסיכון הגבוה ביותר.

החוקרים מסבירים כי המודל הפרוגנוסטי מבוסס על מידע זמין לניבוי מדויק של התמותה בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני. מודל זה עשוי לספק נתונים כמותיים בנוגע להישרדות של חולים עם מחלת כליות בשלב סופני, ולסייע בהחלטה מתי לבחור בכיוון של השתלת כליה ובאילו מצבים מומלץ להמשיך בטיפולי דיאליזה.

מגבלות המחקר כוללות העדר אפשרות להכליל את הממצאים מעבר לחולים הנחשבים כמועמדים להשתלת כליה, הצורך בעדכון המדד הפרוגנוסטי לעיתים, בהתאם להופעת מידע חדש בנושא, והעדר מאפיינים של התורמים (פרט לתורם חי או מת). בנוסף, ייתכן כי המודל אינו נותן את המשקל ההולם להשפעה של מחלות הרקע על הישרדות החולים.

CMAJ. Published online March 29, 2010

לידיעה במדסקייפ