הקשר בין פעילות גופנית במהלך ההיריון ובין משקל היילוד (J Clin Endocrinol Metab)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism עולה קשר בין פעילות גופנית במהלך ההיריון ובין ירידה מתונה במשקל הלידה של היילוד.

לדברי החוקרים, מהממצאים עולה כי פעילות אירובית קבועה משפיעה על הסביבה האימהית באופן מסוים, המשפיע על גדילת העובר, והתוצאה היא ירידה במשקל הלידה של היילוד. לאור הקשר בין משקל לידה גדול ובין סיכון מוגבר להשמנת-יתר, לירידה מתונה במשקל הלידה תתכן השפעה חיובית ארוכת-טווח, דרך הפחתת הסיכון בגיל מאוחר יותר.

מטרות המחקר היו להעריך את השפעות פעילות גופנית אירובית במחצית השנייה של ההיריון, עם הרגישות לאינסולין באם והתוצאות ביילוד. מדגם המחקר כלל 84 נשים בריאות, ללא הריונות קודמים. גיל האם הממוצע עמד על 30 שנים, עם ערכי BMI של 25.5 ק”ג למ”ר. הנשים חולקו באקראי להשתתפות בתכנית פעילות רכיבה על אופניים בבית, משבוע 20 להיריון ועד ללידה, או לקבוצת ביקורת ללא התערבות. היעדים העיקריים של המחקר כללו את הרגישות האימהית לאינסולין, האוקסולוגיה של היילוד, הרכב הגוף וחלבונים הקשורים לגדילה בדם טבורי.

בהשוואה ליילודים שנולדו לאימהות שלא עסקו בפעילות גופנית, אלו שנולדו לאימהות בקבוצת ההתערבות היו בעלי משקל לידה נמוך יותר (p=0.03), עם ערכי BMI נמוכים יותר בעת הלידה (p=0.04).

פעילות גופנית לא השפיעה על הירידה ברגישות האימהית לאינסולין בשלב מאוחר במהלך ההיריון (p=0.45), שלא הייתה קשורה לגודל היילוד. בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות תועדו רמות IGF-1 ו-IGF-2 נמוכות יותר בדם טבורי (p=0.03 ו-p=0.04, בהתאמה).

החוקרים כותבים כי נראה כי התגובה הפיזיולוגית להיריון באה במקום השיפור ברגישות לאינסולין שדווח בעבר בתגובה לפעילות גופנית בגברים ונשים לא-הרות. לממצאים אלו עשויה להיות חשיבות עבור ספורטאיות המבקשות להמשיך בפעילות גופנית קבועה במהלך ההיריון, מאחר שנראה כי לפעילות גופנית אין השפעה שלילית משמעותית על התנגודת לאינסולין.

מגבלות המחקר כוללות אפשרות להטיה ניסיונית ועוצמה לא-מספקת לזיהוי הבדלים בהשפעות של פעילות גופנית על הרגישות האימהית לאינסולין. בנוסף, המודל ששימש להערכת הרגישות לאינסולין לא התייחס למעבר סוכר לעובר, שאינו מתווך ע”י אינסולין, ולכן צפויה הערכת-יתר של הרגישות לאינסולין במהלך ההיריון.

החוקרים מסכמים וכותבים כי פעילות גופנית קבועה, בעצימות בינונית, ללא נשיאת-משקל, במהלך המחצית השנייה של ההיריון, מלווה בירידה בריכוז IGF בעובר, עם משקל לידה נמוך יותר, אך ללא השפעה מדידה על מדדי מטבוליזם אימהי של סוכר. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

J Clin Endocrinol Metab. Published online March 24, 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה