מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Archives of Otolaryngology Head and Neck Surgery עולה כי על אף שחסימת דרכי האוויר בשל גוף זר מתרחשת רק באחוז קטן מהילדים, הרי שאחוז לא מבוטל ממקרים אלו עלול להסתיים במוות.

החוקרים מסבירים כי מדי שנה, כ-2.5 מיליון ילדים אמריקאיים סובלים מגופים זרים בדרכי האוויר (Airway foreign bodies, A-FBs) או בוושט (Esophageal foreign bodies, E-FBs), הגורמים לכאלפיים מקרי תמותה. מחקרים קודמים הראו כי במחצית מחולים אלו לא היה סיפור רקע (המגביר את הסיכון לגופים זרים) וכי 20% מהמקרים לא אובחנו או טופלו בצורה נכונה למשך חודש ימים לפחות. לדבריהם, עיכוב במתן הטיפול הראוי מגביר את הסיכון לסיבוכים ולתמותה בחולים אלו.

על מנת לעמוד על מגמות לאומיות בכל הנוגע לטיפול במקרי A-FBs ו-E-FBs בילדים, ביקשו החוקרים לבחון מידע ממאגר ה-Kids’ Inpatient Database (KID) 2003 הלאומי, הכולל חולים מתחת לגיל 20 שנה. באותה שנה נאסף מידע מקרוב לשלושה מיליון ילדים ששוחררו מאשפוז באחד מ-3,438 בתי חולים. החוקרים מציינים כי 2,771 מאותם ילדים אושפזו בשל חסימת דרכי האוויר בעקבות גופים זרים, מהם 59% היו בנים, 55% היו מתחת לגיל שנתיים, וגילם הממוצע עמד על 3.5 שנים.

החוקרים מדווחים כי 3.4% מהילדים שסבלו מגופים זרים מתו באשפוז, וכי 25% מהגופים שגרמו למוות עמדו בתקנים של ה-Consumer Products Safety Commission. 58% מהגופים הזרים היו לא-אורגניים ו-42% היו מוצרי מזון, עם שיעורי תמותה דומים בין הקבוצות. הפעולות בהן נעשה שימוש בטיפול כללו ברונכוסקופיה (52%), אסופגוסקופיה (28%) וטרכיאוטומיה (1.7%).

החוקרים מוסיפים כי אתר הטיפול היה מרכז רפואי אקדמי ב-71% מהמקרים. העלות הממוצעת עמדה על 34,652 דולרים, עם הבדלים בין האזורים השונים (p = 0.01) ועלות גבוהה יותר בבתי חולים לילדים (p = 0.03). משך האשפוז הממוצע עמד על 6.4 ימים וכלל 2.4 פרוצדורות. הם מציינים כי על אף שילדים מתחת לגיל שלוש שנים היו מעורבים במרבית המקרים בהם היה הגוף הזר אכיל, ילדים מבוגרים יותר היוו את עיקר המקרים בהם הגוף הזר היה חפץ שאינו אכיל.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הראו כי ילדים מתחת לגיל 3 מצויים בסיכון מוגבר ל-A-FBs ול-E-FBs, וכי ממצאי מחקרם זה עומדים בקנה אחד עם מסקנותיהם, שכן 80% ממקרי הגופים הזרים האורגניים שלא הסתיימו במוות אירעו בילדים בקבוצת גיל זו. עם זאת, רק כ-60% מהילדים עם גופים זרים שאינם אורגניים היו מתחת לגיל שלוש שנים. הם מוסיפים כי הגיל הממוצע של החולים הפדיאטריים בהם הגוף הזר לא היה אכיל עמד על 4.3 שנים, ממצא המצביע על כך שרופאים צריכים להראות רמה גבוהה יותר של חשד באבחנה זו כשמטפלים בילד גדול יותר עם מצוקה נשימתית, לטענתם.

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים כי יתכן ונכלל מידע שגוי מתוך מאגר ה-KID, וכי ייתכנו הטיות משתי סיבות עיקריות: ראשית, משום שבחרו לעשות שימוש רק בשני קודים אבחנתיים מתוך ה-ICD-IX-CM, והן קוד E911 (שאיפה ובליעה של מוצר מזון הגורמת לחסימה של דרכי האוויר או לחנק) וקוד E912 (שאיפה ובליעה של חפץ אחר הגורמת לחסימה של דרכי אוויר או לחנק), ושנית, מאחר וחלק מהסכם שיתוף המידע מנע דיון במשתנים אשר תכיפותם לא הגיעה לעשרה מקרי אשפוז.

החוקרים קוראים לבתי חולים אקדמיים להגביר ולגוון את ההכשרה של הצוות המטפל בהוצאת  גופים זרים החוסמים את דרכי האוויר. לדבריהם, הסרת הגוף הזר באמצעות ברונכוסקופיה הינה טיפול הבחירה בילדים אלו, ואולם המספר הקטן של המקרים מקשה על הכשרת הצוות בטיפול בהם. על מנת לפתור בעיה זו, הם מציעים, יש צורך לשקול פרדיגמות חינוכיות חלופיות לטיפול בגופים זרים.

Arch Otolaryngol Head Neck Surg. 2010;136:373-379

לידיעה במדסקייפ