מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Journal of the American College of Radiology עולה כי רופאי משפחה בקהילה נוטים פעמים רבות להפנות את מטופליהם לסריקות טומוגרפיה ממוחשבת (Computed Tomography, CT) ותהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging, MRI) שלא לצורך.

החוקרים מסבירים כי רדיולוגים, בתי חולים, חברות ביטוח רפואי וקובעי מדיניות נאבקים מזה זמן במציאת דרכים לשפר את שיעור השימוש המוצדק בבדיקות דימות, ובמיוחד בדיקות CT, MRI ו-Positron Emission Tomography (PET). בין הגורמים המוזכרים לשימוש בסריקות אלו שלא לצורך נכללים חששות מפני אחריות רפואיות, הפניות תוך-מוסדיות המונעות מאינטרסים כלכליים, דרישות המטופל, הבדלים בין אזורים שונים ביחס לעשייה הקלינית וכן ניסיון הקלינאי והכשרתו בשימוש המוצדק בשיטות דימות חדישות יותר.

מטרת המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי הייתה לנתח מספר רב של סריקות CT ו-MRI לבחינת השימוש המוצדק בהם באמצעות קריטריונים נסמכי ראיות.

לשם כך, סקרו החוקרים בגיליונות רפואיים 459 בדיקות CT ו-MRI שבוצעו באופן אלקטיבי בקהילה ואשר הוזמנו בידי רופאי משפחה בין החודשים יוני 2007 ונובמבר 2007. החוקרים עשו שימוש בקריטריונים נסמכי-ראיות של שימוש נכון בבדיקה (Approproiateness) שמקורם בחברה העוסקת ברדיולוגיה על מנת לקבוע אם כל אחת מהבדיקות עמדה בקריטריונים לשימוש מוצדק. הם מציינים כי מתוך 459 הבדיקות, 284 (62%) היו סריקות CT ו-175 (38%) היו סריקות MRI.

החוקרים מצאו כי 341 מבדיקות הדימות (74%) נחשבו כראויות, ו-118 (26%) נחשבו ככאלו שבוצעו שלא לצורך. בין הדוגמאות שמוזכרות לבדיקות שבוצעו שלא לצורך: סריקות CT ראש בשאלה של כאבי ראש כרוניים; MRI של עמוד השדרה המותני בשאלה של כאבי גב חריפים ללא ניסיון טיפול שמרני; MRI של הברך או הכתף בחולים ללא סיפור של חבלה ועם עדות רדיוגרפית לאוסטיאוארתריטיס בצילום רגיל; סריקות CT של הבטן והחזה; וסריקות CT בשאלה של המטוריה במהלך דלקת בדרכי השתן.

החוקרים מוסיפים כי סריקות CT של המוח ללא חומר ניגוד הראו את האחוז הגבוה ביותר של בדיקות שבוצעו שלא לצורך: כך היה ב-28 מקרים (62%) מבין כל סריקות ה-CT ראש שבוצעו. בדיקות מיותרות אלו בוצעו בעיקר בשל תסמינים לא-חריפים ללא סימנים נוירולוגיים. בנוסף, נרשמו שיעורים גבוהים של בדיקות מיותרות מסוג CT מקסילופציאלי וספינאלי (36% ו-53%, בהתאמה), ומסוג MRI של עמוד השדרה והכתף (35% ו-37%, בהתאמה).

כאשר הבדיקות הוזמנו בצורה מוצדקת, 68 מהן (20%) הראו תוצאות שליליות, בעוד ש-199 (58%) הראו תוצאות חיוביות אשר השפיעו על המשך הטיפול. לעומת זאת, מבין הבדיקות שהוזמנו שלא לצורך, ב-55 (47%) מהמקרים נרשמו תוצאות שליליות, ורק ב-15 (13%) נמצאו ממצאים חיוביים אשר השפיעו על הטיפול. 20 בדיקות נוספות (17%) מקבוצת הבדיקות שנחשבו כמיותרות הראו תוצאות חיוביות אשר לא השפיעו על המשך הטיפול, ובהן נכללו מקרים של חולים הסובלים מתחלואה נלווית רבה עבורם הוזמנה בדיקת הדימות בשאלה של כאבי גב או כאבי ראש ללא ניסיון של טיפול שמרני או מעקב, הם מציינים.

ניתוח סטטיסטי של התוצאות הראה כי הסיכויים לתוצאות שליליות בעקבות בדיקת דימות מיותרת לעומת כזו שנחשבה כמוצדקת היו גבוהים פי 3.5 (95% CI = 2.23-5.50; p < 0.0001).

לדברי החוקרים, רופאי משפחה נדרשים לעיתים לבדוק בין 20-30 חולים ליום למשך 15 דקות לכל מטופל. לפיכך, קשה לטענתם להישאר מעודכן לגבי כל ההתוויות האפשריות לביצוע בדיקות דימות. רופא המשפחה מזמין בממוצע בין חמש לעשר בדיקות דימות מתקדמות מדי חודש, הם מוסיפים.

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים את מבנהו הרטרוספקטיבי, ועם זאת הם טוענים כי ממצאיהם אלו מהווים הזדמנות לספק כלים לשיפור השימוש נסמך-הראיות בבדיקות דימות רפואיות בידי רופאי המשפחה.

החוקרים מסכמים כי מחקרם מספק מידע חשוב עבור קובעי מדיניות בריאות המתמודדים עם קלינאים ומטופלים כאחד, שאינם מרוצים מתוכניות המגבילות את השימוש בבדיקות דימות, ומאידך עם חברות הביטוח הרפואי ועם הציבור הרחב, אשר מחפשים דרכים לצמצום עלויות השירותים הרפואיים ולשיפור איכות ובטיחות הבדיקות, וזאת בתקופה של מודעות רבה יותר לתופעות הלוואי הכרוכות בקרינה מופרזת. לטענתם, פשרה סבירה בין שתי הגישות עשויה להימצא בתוכניות החדשות המצויות לאחרונה בפיתוח המיועדות לסיוע בקבלת החלטות קליניות.

J Am Coll Radiol. 2010;7:192-197

לידיעה במדסקייפ