מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בכנס ה- American Heart Association Quality of Care and Outcomes Research in Cardiovascular Disease and Stroke , עולה כי פעילות מינית פוחתת בשנה לאחר אוטם לבבי בחולים אשר אינם מקבלים ייעוץ ספציפי בנושא זה.  יתרה מזאת, מדיווחי חולים עולה כי פחות ממחצית מהחולים שלקו באוטם לבבי מקבלים איזושהי הדרכה לגבי פעילות מינית, כאשר נשים מודרכות עוד פחות מגברים.

לדברי החוקרים, פעילותם המינית תלויה במידה רבה בפנייתם של חולים שעברו אוטם לבבי לרופאים המטפלים טרם שחרורם מבית החולים ובקשה לקבלת הנחיות לגבי קיום יחסי מין.  לטענתם, ניתן בקלות להוסיף להוראות השחרור מידע לגבי חזרה לפעילות מינית, וכך לשפר את איכות חייהם של חולים אלו.

החוקרים מסבירים כי באופן כללי, חולים שעברו אוטם לבבי יכולים לשוב לפעילות מינית לאחר האירוע, ברגע שהם חשים טוב מספיק ומסוגלים לבצע פעילות גופנית בינונית.

ממחקרים קודמים עולה כי מבוגרים בגילאים שונים מתייחסים למין כנושא חשוב אשר רלוונטי לבריאותם ולאיכות חייהם, ומאמינים כי על רופאים להתייחס לנושא זה.  הרוב חש, יחד עם זאת, כי על הרופאים ליזום שיחה בעניין, לאור אופיו המביך.

החוקרים מוסיפים כי קרדיולוגים תומכים בטיפול באדם כולו ולא רק במחלותיו הקרדיו-וסקולאריות.  לאור החשיבות הגדולה של נושא המין לחוליהם, והשפעתו על איכות חייהם, על הקרדיולוגים המטפלים מוטלת חובת השיחה על הנושא.

במחקר הנוכחי נשאלו 1,184 גברים ו 576 נשים ממחקר TRIUMPH (Translational Research Investigating Underlying Disparities in Recovery from Acute Myocardial Infarction: Patients’ Health Status) לגבי פעילותם המינית טרם האירוע הלבבי ולאחריו.

מתוצאות המחקר עולה כי טרם האירוע הלבבי 43.1% מהנשים ו 64.6% מהגברים היו פעילים מינית.

46.3% מהגברים ו 34.5% מהנשים דיווחו על קבלת הנחיות לגבי פעילות מינית בעת שחרורם מבית החולים.  פחות מ- 40% מהגברים ו 20% מהנשים שוחחו על מין עם רופאיהם במהלך השנה שלאחר האוטם הלבבי.  שנה לאחר האירוע הלבבי, 67.7% מהגברים ו 40.6% מהנשים דיווחו על פעילות מינית מסוימת.

לאחר תקנון לגיל, מצבו של השותף ליחסי המין, מדד סיכון לתמותה תוך שישה חודשים, דיכאון ובריאות גופנית בסיסית, אלו שלא קיבלו הדרכה לגבי פעילות מינית בשחרורם מבית החולים היו משמעותית יותר מועדים לדווח על אובדן פעילות מינית לאחר שנה בהשוואה לאלו שהודרכו (יחס סיכונים 1.32 לגברים, 1.41 לנשים).

החוקרים מציינים כי רוב החולים שסבלו מאוטם לבבי הינם פעילים מינית, אולם במקרים רבים, רופאים אינם פונים לשיחה על הנושא עם מטופליהם, בייחוד עם מדובר במטופלות.

כעת פונים החוקרים לקבוצת חולים ממחקרם, בייחוד נשים, על מנת להבין מה בדיוק רופאים אמרו בנושא פעילות מינית, וכיצד אותה קבוצה הייתה מעוניינת לקבל את המידע בנושא.

לדוגמא, רופאים נרתעים יותר משיחות לגבי מין בחולים מבוגרים יותר, כאלו שאינם נשואים, או כאלו המקורבים יותר לדת.  אולם, בכל הנוגע למין, טוענים החוקרים, יש להימנע מסטריאוטיפים, וליזום שיחה בעניין גם בקרב מטופלים שנראים מרוחקים יותר מהנושא.

מהספרות עולה כי רופאים צעירים וכן רופאות הינם משמעותית טובים יותר בשיחה על נושאי פעילות מינית בהשוואה לרופאים גברים ורופאים מבוגרים יותר.

החוקרים מדגישים כי על אף שקרדיולוגים היו קהל היעד במחקר זה, ממצאיהם מכוונים לכלל אוכלוסית הרופאים.  בנוסף, רופאים ממוקדים באמצעים להצלת חיים ופחות באיכות החיים של מטופליהם, אולם רופאים צריכים לשים דגש מסוים על נושאים כמו תפקוד מיני, ולהיות אלו שפונים ראשונים לנושא.

מתוך כנס ה- Quality of Care and Outcomes Research in Cardiovascular Disease and Stroke 2010 Scientific Sessions, שנערך במאי 2010, בוושינגטון, ארה”ב.

לידיעה ב- the heart