מאת ד”ר בן פודה שקד

מסקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Pediatrics עולה כי למעלה ממחצית רופאי הילדים מדווחים כי עושים טעויות באבחון לפחות פעם בחודש, וכמעט מחציתם מדווחים כי עושים טעויות אבחנתיות המזיקות לחולה לפחות פעם בשנה.

בנוסף, הראו תוצאות הסקר כי אבחון שגוי של מחלות נגיפיות כמחלה חיידקית הינה הטעות האבחנתית השכיחה ביותר, לאחריה אבחון שגוי של תופעות לוואי תרופתיות והפרעות פסיכיאטריות.

לדברי החוקרים, עבודתם זו מספקת מידע חדש אודות סוגי הטעויות האבחנתיות בקרב ילדים והסיבות העומדות מאחוריהן, וכן מניחה את הבסיס לגישה כוללת ומשולבת לצמצום היארעות טעויות אלו.

החוקרים מציינים כי יצירת הסקר הנוכחי הייתה תהליך ארוך שדרש סקירה ספרותית, איסוף מידע ממומחים וקבוצות מיקוד, ומבחני פיילוט. הסקר בן 25 הפריטים, אשר לוקח כ-15-20 דקות להשלמתו דרך האינטרנט, כולל שאלות המתמקדות בתכיפות ובנזק הפוטנציאלי של טעויות הקשורות בתרופות, ניתוחים ופעולות קליניות אחרות, ואשר מטרתן להעריך את תפישת הנבדקים ביחס לגורמים התורמים להיארעותן וביחס לפתרונות אפשריים.

החוקרים שלחו שאלונים ל-1,362 רופאי ילדים אקדמיים, מתמחים ורופאי ילדים בקהילה באחד משלושה מרכזים רפואיים (שני מרכזים שלישוניים ביוסטון, טקסס ומרכז שלישוני נוסף בסינסינטי, אוהיו), או מ-109 מרפאות המשויכות להם. שיעור ההיענות הכולל היה 53% (726 רופאים). כרבע מהרופאים שהשיבו לשאלון (27%) היו בעלי ותק של למעלה מ-10 שנים במקצוע, ושני שליש מהמשיבים (67%) עסקו בעיקר בעבודה מרפאתית.

החוקרים מוסיפים כי מרבית מפריטי הסקר ביקשו מהנשאלים לדרג את בחירתם הראשונה, השנייה והשלישית. הם פיתחו שיטת דירוג ממוצעת, עובדה המסבירה מדוע הדירוג ואחוז הנשאלים נבדלים לעיתים בחלק מהתוצאות המדווחות.

מבין שישה סוגים של טעויות רפואיות, הנשאלים דירגו טעויות אבחנתיות כסוג הטעות הרביעי בשכיחותו והשלישי מבחינת הפוטנציאל לנזק. למעלה ממחציתם (54%) דיווחו כי עשו טעות אבחנתית לפחות פעם או פעמיים בחודש. כ-45% מהנשאלים דיווחו כי טעויות אשר הזיקו לחולה התרחשו לפחות פעם או פעמיים בשנה, אולם רק 4% דיווחו כי טעויות כאלו התרחשו לפחות פעם או פעמיים בחודש.

אבחון שגוי של מחלה נגיפית כמחלה חיידקית הייתה הטעות האבחנתית השכיחה ביותר (52% מסך המדגם), ולאחריה אבחון שגוי של תופעות לוואי תרופתיות (53%) והפרעות פסיכיאטריות (32%). החוקרים מזכירים כי אף אחד מאלו לא חופף את הטעויות האבחנתיות המובילות במקרים של תביעות משפטיות. הם מציינים כי רופאי הילדים מחשיבים את הנסיבות בהן נעשית טעות אבחנתית כשונות מאלו המוזכרות בספרות הנוגעת לתביעות בגין רשלנות רפואית. לדבריהם, הסקר נבנה בין היתר על בסיס המידע הקיים מספרות זו במטרה להגביר את ההבנה אודות טעויות אבחנתיות המשפיעות על ילדים, ולכוון את פיתוחן של אסטרטגיות למניעת טעויות שכאלו.

באשר לכשלים בתהליך הקשורים בטעויות אבחנתיות, דורג במקום הראשון כישלון לאסוף מידע רפואי, לרבות ההיסטוריה הרפואית וסקירת הגיליון הרפואי (48%), ולאחריו איחור בפנייה לטיפול רפואי מצד החולה או מטפליו (42%). לדברי החוקרים, יש לחקור אסטרטגיות אפשריות המעצימות את המטפלים בחולה ואת החולה עצמו, וליישמן בהקשר של חקר בטיחות המטופלים.

טעויות הקשורות במערכת כולה, סוגיות ארגוניות ובעיות בתקשורת (79%) דורגו כגורמים התורמים ביותר להתרחשות טעויות אבחנתיות. תיאום קלוקל של הטיפול הרפואי, עבודת הצוות ו/או תקשורת בין מרכזים קליניים ומטפלים שונים (82%) דורגו כגורם המערכתי העיקרי.

מעקב צמוד אחר החולים (73%) דורג כפתרון הקשור ברופא המטפל שסביר ביותר שיהיה יעיל. באשר לפתרונות מערכתיים, הגישה לגיליונות רפואיים ממוחשבים דורגה במקום הראשון (74%). על אף המשך הויכוח אודות היתרונות האפשריים של גיליונות רפואיים ממוחשבים, כל קבוצות רופאי הילדים דירגו אותם כפתרון המערכתי הטוב ביותר.

כמחצית מהנשאלים (48%) עברו הכשרה כלשהי אודות טעויות אבחנתיות במסגרת לימודי הרפואה, ו-59% עברו הכשרה כזו במסגרת התמחותם. היעדר הדגש על הכשרה רשמית ביחס לטעויות אבחנתיות מספק לדברי החוקרים את ההזדמנות לתכנן מחדש את תוכניות הלימודים הן לרופאים והן ולרופאים לעתיד.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים כי תוצאותיו מתבססות במלואן על דיווח עצמי אודות טעויות רפואיות, ולא על תיעוד של טעויות אמיתיות, וכי מבנהו ותוכנו מתבססים במידה רבה על ספרות הנוגעת לרפואת מבוגרים. בנוסף, הם מציינים את האפשרות של תת-הערכה של היקף הטעויות הרפואיות, שהרי הרופאים לא תמיד יודעים כששגו.

Pediatrics 2010

לידיעה במדסקייפ