מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-70 של ה-American Diabetes Association (ADA) עולה כי תכשירים מקבוצת ה-Thiazolidinediones (TZDs) עלולים להגביר את הסיכון לשברים, וזאת בניגוד לדעה הרווחת לא רק בקרב נשים, כי אם גם בקרב גברים, ובמיוחד גברים בגיל העמידה. יתרה מכך, החוקרים מצאו כי שברים אלו אינם מוגבלים לאתרים דיסטליים כגון כפות הידיים והרגליים, כי אם גם בירך.

לדברי החוקרים, כיום ישנה הסכמה כי קיים סיכון מוגבר לשברים הקשור בשימוש בתרופות מסוג TZDs, אולם בתווית התרופה עבור אלו מהם המצויים בשימוש, Rosiglitazone ו-Pioglitazone, ישנו דגש על כך שסיכון זה לשברים מוגבל במידה רבה לנשים ולאתרים דיסטליים, משמע עצמות כפות הידיים והרגליים ולעיתים שברים דיסטליים לברך או למרפק. עם זאת, ממצאי מחקרם הנוכחי מעידים על כך שהסיכון המוגבר אינו מוגבל לנשים, כי אם קיים גם עבור גברים. למעשה, הם מדווחים על סיכון כפול לשברים בירך בקרב גברים.

החוקרים מסבירים כי הרעיון לעריכת מחקרם זה עלה בעקבות פרסומם של מספר מחקרים תצפיתיים אשר הצביעו על כך שהסיכון לשברים הקשור בשימוש ב-TZDs עשוי שלא להיות מוגבל לשברים דיסטליים, וכי גברים מראים סיכון מוגבר זה בנוסף לנשים. לפיכך, ביקשו לבחון את הסיכון האמיתי לשברים באוכלוסיה הסוכרתית של סקטולנד אשר טופלו ב-Rosiglitazone ו-Pioglitazone.

החוקרים התמקדו במיוחד בשברים אשר הצריכו אשפוז, וניתחו מידע ממאגר ה-Scottish Care Information Diabetes Collaboration, אשר אוגד את גיליונותיהם הרפואיים של כל החולים שאובחנו כסובלים מסוכרת מסוג 2 החיים בסקוטלנד. בניתוח המידע נכלל סך של 212,977 חולים בגילאי 40 שנים ומעלה עם סוכרת מסוג 2, ומטרתו הייתה לקבוע את מספר החולים שפיתחו שבר בין השנים 2000 (השנה בה הגיעו תכשירי ה-TZDs לשוק בסקוטלנד) ו-2008.

החוקרים מצאו כי 37,714 חולים טופלו ב-TZDs, וכי 1,026 מהם עברו שברים אשר הצריכו אשפוז בבית חולים. בנוסף, נמצא כי חשיפה ל-Rosiglitazone או ל-Pioglitazone הייתה קשורה בשיעור שברים כולל גבוה פי 1.7 בנשים, וגבוה פי 1.3 בגברים.

הסיכון לשברים בירך היה מוגבר משמעותית הן בקרב גברים והן בקרב נשים. גברים אשר נטלו TZDs הראו סיכון מוגבר פי 2 לפתח שבר בירך, עם יחס שיעור היארעות מתוקנן-לגיל של 2.23, לעומת גברים שלא נטלו תכשירים אלו (95% CI = 1.16-4.28; p<0.0001).

עבור נשים, עמד יחס שיעור ההיארעות המתוקנן-לגיל על 1.90 (95% CI = 1.29-2.83; p=0.001), ועבור העוקבה כולה עמד על 1.98 (95% CI = 1.42-2.76; p<0.0001).

החוקרים מבקשים להדגיש כי הסיכון בגברים נמצא דווקא לא בקרב קשישים, כי אם יותר בקרב גברים בגיל העמידה, בין גיל 55 ו-65 שנים. הם סבורים כי על ה-Food and Drug Administration (FDA) האמריקאי לשקול שינוי של תוויות התכשירים מסוג TZDs כך שישקפו את הסיכון הממשי לשברים.

לטענת החוקרים, הצטברו כיום די ראיות המעידות על כך שתווית התרופה המתארת סיכון לשברים דיסטליים בנשים איננה מדויקת, וכי בעבודתם זו הראו כי שברים הקשורים בשימוש ב-TZDs אינם מוגבלים לנשים או לאתרים דיסטליים בלבד. לפיכך, יש לשנות לדבריהם את התוויות על מנת לשקף ממצאים אלו.

מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי מחקר זה מאשר את מה שנמצא במחקרים קודמים. לדבריו, בעוד שלתכשירי ה-Glitazones ישנם יתרונות, הם מלווים גם בסיכונים. על מנת להבין טוב יותר מתי יש להשתמש בתרופות אלו, יהיה צורך במידע מהסוג העולה מהמחקר הנוכחי, אשר מגדיר היטב מהי האוכלוסיה שבסיכון.

מתוך הכנס השנתי ה-70 של ה-American Diabetes Association (ADA) שנערך באורלנדו, פלורידה, בחודש יוני 2010.

מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון.

לידיעה במדסקייפ