e-med-isral-ribbon

מהי היעילות של גירוי חשמלי עצבי בילדים עם פעילות יתר של שלפוחית השתן? (מתוך Journal of Urology)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר קטן חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Journal of Urology עולה כי קורס טיפולי של גירוי חשמלי עצבי דרך העור (Transcutaneous electrical nerve stimulation, TENS) באזור הפאראסקרלי עשוי לסייע להקלת התסמינים בילדים הסובלים מפעילות-יתר של שלפוחית השתן (Overactive bladder).

החוקרים מסבירים כי עד 3.5% מבנים ו-6% מבנות סובלים מדליפת שתן במהלך שעות היום, מאפיין עיקרי של פעילות יתר של שלפוחית השתן, יחד עם תכיפות ודחיפות במתן שתן.

במחקרם זה, ביקשו החוקרים להשוות את ההשפעה של טיפול TENS פאראסקרלי וטיפול TENS מדומה (בו ישנו גירוי חשמלי סקפולארי שטחי) בקרב 25 בנות ו-12 בנים הסובלים מפעילות יתר של שלפוחית השתן (טווח גילאים, 4-12 שנים). 21 מהילדים הוקצו לקבוצת הטיפול הפעיל ו-16 לקבוצת הביקורת.

הילדים קיבלו טיפולי TENS בני 20 דקות שלוש פעמים בשבוע, עם סך של 20 מפגשים. שתי הקבוצות קיבלו בנוסף אימון התנהגותי המדגיש את הצורך בהתרוקנות לפני השינה, הגברת השתייה, צריכת מזון עשיר בסיבים והימנות מדחיית ההתרוקנות כשחווים תחושת דחיפות.

לדברי החוקרים, הורי הילדים בשתי הקבוצות דיווחו על שיפור משמעותי בכשליש מהילדים (38.1% לאחר TENS ו-31.3% לאחר אורותרפיה בלבד). עם זאת, 61.9% מההורים דיווחו כי ילדיהם נרפאו ממצב זה לאחר TENS, בעוד שבקבוצת טיפולי הדמה אף הורה לא דיווח על ריפוי (p<0.001).

בעוד שציון מדד Toronto המתוקן הראה שיפור משמעותי בשתי הקבוצות, החוקרים מציינים כי ציון זה ירד בצורה ניכרת יותר בקבוצת המחקר לעומת קבוצת הביקורת (p=0.011). לאחר המחקר, 16 חולים בקבוצת הביקורת קיבלו את הטיפול ב-TENS פאראסקרלי, ו-13 מהם חוו ריפוי, הם מוסיפים.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוענים מומחים בתחום כי בצורה שאולי איננה מפתיעה, שתי הקבוצות חוו שיפור מאחר ושתיהן קיבלו טיפול התנהגותי. בעוד שהם מציעים כי ילדים עם הפרעות בהתרוקנות מטופלים בדרך כלל בצורה המיטבית באמצעות טיפול התנהגותי ו/או תרופתי, טוענים המומחים כי עבור מקרים רפרקטוריים יותר יתכן ותתאים אפשרות פולשנית יותר כגון TENS פאראסקרלי או נוירומודולציה סקרלית.

עם זאת, המומחים מזכירים את החסרונות של טיפול תרופתי, לרבות היענות ירודה, הצורך בטיפול ממושך ותופעות לוואי, וטוענים כי מעניין לציין ש-Oxybutynin, התרופה השכיחה ביותר בשימוש בהקשר זה, ניתנת לילדים עם פעילות יתר של השלפוחית מזה שנים ללא ראיות התומכות בכך במחקרים בהקצאה אקראית. הם מוסיפים כי מחקר שבוצע בהקצאה אקראית ובחן את היעילות של Tolterodine לעומת תרופת דמה לא מצא כל הבדל.

J Urol 2010;184:683-689

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© ‫ אי-מד שיווק רפואי בע”מ
 כל הזכויות שמורות
09-765-8233 

 

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
עדיין לא מנוי/ה ונמנה/ת על הצוות הרפואי? מוזמן/ת לבצע הרשמה כאן
להרשמה לאתר
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה