מקובלות שתי שיטות לדירוג חומרת כך רגל קלוטה ( (Clubfoot-CF , שיטת דימגליו ושיטת פיראני. שתי השיטות מבוססות על בדיקה פיזיקלית, קלות ליישום ומהימנותן גבוהה. במחקרים שונים נמצאו עדויות סותרות לגבי הקשר בין חומרת ה- CF  כפי שמוגדר על סמך הקלסיפיקציות השונות לבין סיכון חזרת העיוות (Relapse ) או איכות התיקון.

מטרת העבודה הנוכחית הייתה לבדוק האם יש קשר בין שיטות הדירוג השונות לבין מספר הגבסים הנדרש לפי שיטת פונסטי לתיקון העיוות.

שיטות: משך 8 שנים משנת 2000 טופלו לפי שיטת פונסטי 123 ילדים שלקו ב CF אידיופאתי (185 רגליים). בכולם החל הטיפול לפני גיל חודשיים. כל רגל דורגה לפי שיטת דימגליו ולפי שיטת פיראני.על כל גיבוס פיקח אורטופד בכיר (וולי ליהמן). חיתוך גיד אכילס בוצע אם לא הושגה דורסיפלקציה של 15 מעלות לפחות.

תוצאות: הגיל הממוצע בהתחלת הטיפול היה 15.3 ימים. מספר הגבסים הממוצע  היה 5  (2-8). תיקון ראשוני הושג בכל המקרים. לא נמצא קשר בין מספר הגבסים הנדרשים לתיקון לבין חומרת העיוות לפי שתי הקלסיפיקציות. גם פירוק הקלסיפיקציות לעיוותים השונים המרכיבים כל שיטת דירוג, לא הראה קשר משמעותי חזק למספר הגיבוסים הנדרשים לתיקון העיוות.

חיתוך גיד אכילס נדרש ב 107 מקרים מתוך 185 רגלי CF (57.8%).  

דיון: מה בעצם נדרש על מנת להגדיר שיטת דירוג כתקפה ל CF ? המינימום הוא היכולת להגדיר בעזרת הדירוג האם מדובר בעיוות תנוחתי שאינו דורש טיפול או CF “אמיתי”. בעזרת שיטות דירוג מדויקות יותר, ניתן יהיה להבדיל בין CF פשוט לבין  CFמסובך יותר (על רקע נוירולוגי למשל). השיטה האידיאלית תאפשר ניבוי פרוגנוסטי מדוייק של העיוות בתום הטיפול.

במחקר הנוכחי לא נמצא כל ערך פרוגנוסטי לאף לא אחת משיטות הדירוג. במאמרים אחרים נמצאו נתונים סותרים לגבי הקשר בין חומרת הקלאבפוט לפי הקלסיפיקציות השונות, לבין מספר הגבסים הנדרש לתיקון או לצורך לבצע חיתוך גיד אכילס.

מסקנות מספר הגבסים הנדרש לתיקון הוא נתון מידע חשוב בעיקר להורים אך חסר משמעות לגבי סיכון חזרת העיוות או איכות התיקון העתידי. הגורם היחידי שנמצא בעל חשיבות פרוגנוסטית הוא השימוש במחוך בתום הטיפול בגבסים.     

Chu A, Labar AS, Sala DA, van Bosse HJP. Lehman WB. Clubfoot Classification: Correlation With Ponseti Cast Treatment. J Pediatr Orthop 2010;30:695699

הערות העורך: מי לא מכיר את שיטות הדירוג השונות לשברים. שברי הקרסול למשל עם שיטות הגדרה לפי מנגנון השבר וכיוון הכוחות, עירוב משטח מפרקי, מספר פרגמנטים וכיו”ב.

שיטות דירוג של פריקה במפרק אקרומיוקלוויקולרי על פי עליית האקרומיון המלמדת על פגיעת הרצועות ועוד ועוד ועוד.

כל שיטות הדירוג הן הסיוט של כל מתמחה לפני בחינות שלב ב, מהו באמת ערכן?

 כאשר לשיטת הדירוג משמעות ישירה לגבי הטיפול או הפרוגנוזה חשיבותה ברורה, ומן הסתם שיטה זו תקפה ומקובלת (כך למשל דירוג שבר פתוח לפי גוסטילו). לגבי קלאבפוט הסיפור שונה ולכן אולי אין שיטה אחת תקפה ומקובלת על כולם.

משפחות בהן אני מטפל אשר עמלו וטרחו לפני הלידה להתעדכן באינטרנט לגבי מהות העיוות, מקשים בתחילת הטיפול “ד”ר איזה דרגה הקלאבפוט של ילדנו”? אני משיב שאין זה משנה כי בד”כ אין קשר ישיר בין חומרת העיוות לבין צורתה העתידית של כף הרגל, לסיכויי חזרת העיוות ואף למספר הגבסים הנדרשים לתיקון.

ולכן הדירוג מיותר מבחינתכם, אני משיב להורים, חשוב הרבה יותר שתתרכזו בהמשך השימוש במחוך המיוחד. ובקהל האורתופדים אני מפציר, עזבו את ההורים ממספרים והגדרות חסרות משמעות אמיתית מבחינתם, הדגישו בקלאבפוט את חשיבות במשך השימוש במחוך על מנת למנוע חזרת העיוות.