בדיקת PCR (Polymerase Chain Reaction) לזיהוי Borrelia burgdorferi עשויה לאשר את האבחנה של דלקת מפרקים על-רקע מחלת ליים, אך אינה מהווה בדיקה מהימנה לזיהום פעיל בנוזל הסינוביאלי בחולים בהם דלקת המפרקים נותרת לאחר טיפול אנטיביוטי, כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-Arthritis & Rheumatism.

החוקרים חושדים כי נוכחות תוצאות חיוביות בבדיקת PCR במקרים אלו הינה תוצאה של תגובה אוטואימונית לחיידקים מתים או כאלו הנוטים למות וממליצים על טיפול בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Antirheumatic Drugs).

החוקרים מסבירים כי לא ידוע אם ספירוכוטות שאינן ניתנות לגדילה בתרבית אחראיות לתוצאות חיוביות בבדיקת PCR ל-B. burgdorferi בנוזל סינוביאלי לאחר התחלת טיפול אנטיביוטי בחולים עם דלקת מפרקים עמידה לטיפול אנטיביוטי. עם זאת, בתקופה שלאחר טיפול אנטיביוטי, העדר קורלציה בין תוצאות חיוביות בבדיקת PCR ובין הישנות או משך דלקת המפרקים בהמשך מעיד כי לא מדובר בפתוגנים. הם ממשיכים וכותבים כי יתרה מזאת, תרביות שליליות אחידות ותוצאות PCR ל-B. burgdorferi בדגימות סינוביה מעידות כי אורגניזמים אלו אינם יכולים להוות את הסיבה היחידה לדלקת סינוביאלית פרוליפרטיבית הנמשכת חודשים עד מספר שנים לאחר טיפול אנטיביוטי.  ייתכן כי תגובה אוטואימונית על-רקע זיהום משחקת תפקיד במהלך הקליני.

החוקרים התבססו על PCR להערכת נוכחות דנ”א של B. burgdorferi בדגימות עוריות מ-90 חולים עם אריתמה מיגרנס ובנוזל סינוביאלי או רקמה סינוביאלית מ-63 חולים עם דלקת מפרקים על-רקע מחלת ליים. הם גם התבססו על בדיקת PCR כמותית להערכת DNA, mRNA ו-rRNA בנוזל סינוביאלי, רקמה סינוביאלית ונגעים עוריים ב-10 חולים עם אריתמה מיגרנס וב-11 דגימות נוזל סינוביאלי.

הם מצאו כי תוצאות PCR חיוביות נותרו עד 11 חודשים בחולים עם דלקת מפרקים עמידה לטיפול על-רקע מחלת ליים, אך ללא קורלציה עם הישנות או משך דלקת מפרקים בהמשך. עם זאת, בתשעה חולים עם דלקת מפרקים עמידה לטיפול, לאחר הסרת הסינוביה, כל תוצאות בדיקות PCR של הרקמות הסינוביאליות היו שליליות.

במרבית החולים, נגעים עוריים של אריתמה מיגרנס העלו תוצאות חיוביות בתרבית ובבדיקת PCR לנוכחות הגורם למחלת ליים, כמו גם מרבית דגימות הנוזל הסינוביאלי שנלקחו לפני הטיפול בחולים עם דלקת מפרקים על-רקע מחלת ליים, ביטוי מאוחר של המחלה.

חולים עם דלקת מפרקים על-רקע מחלת ליים קיבלו טיפול אנטיביוטי פומי במשך חודש או חודשיים, ובמקרים בהם דלקת המפרקים לא חלפה, ניתן טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי. בחולים עם המשכות דלקת המפרקים למרות שלושה חודשי טיפול אנטיביוטי, ניתן טיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים או DMARD (Hydroxychloroquine או Methotrexate).

ב-30% מהחולים עם דלקת מפרקים ממושכת, למרות שלושה חודשי טיפול אנטיביוטי, תוצאות בדיקת PCR עדיין היו חיוביות למשך 4-9 חודשים לאחר התחלת הטיפול האנטיביוטי. עם זאת, תוצאות PCR חיוביות בתקופה שלאחר הטיפול האנטיביוטי לא עמדו בקורלציה עם הישנות או משך דלקת המפרקים. יתרה מזאת, עם דגימות רקמה סינוביאלית שנלקחו מחולים שעברו הסרה של הסינוביה עקב דלקת מפרקים ממושכת במשך למעלה משנה לאחר התחלת טיפול אנטיביוטי, התרביות ובדיקות PCR היו שליליות בכל המקרים.

B. burgdorferi mRNA, סמן לויאביליות של חיידקים, זוהה ב-8 מבין 10 דגימות עוריות של אריתמה מיגרנס, אך באף אחת מ-11 דגימות נוזל סינוביאלי, כולל אלו שנלקחו לפני מתן טיפול אנטיביוטי. מכאן עולה כי החיידקים בדגימות אריתמה מיגרנס היו פעילים וויאבילים, בעוד שאלו בנוזל סינוביאלי היו חיידקים מתים או נוטים למות.

התוצאות מאשרות כי זיהוי הפתוגן האחראי למחלת ליים בנוזל סינוביאלי אינו מהווה בדיקה מהימנה לזיהום פעיל במפרקים. הם ממליצים על טיפול בחולים עם מחלת מפרקים על-רקע מחלת ליים בטיפול פומי, ובמידת הצורך, מתן טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי למשך 2-3 חודשים. עם זאת, במקרים של דלקת מפרקים ממושכת למרות טיפול אנטיביוטי פומי ותוך-ורידי, מומלץ מתן תרופות ממשפחת DMARD.

Arthritis Rheum. Published online May 17, 2011

לידיעה במדסקייפ