ממצאים מעניינים ממחקר שבוצע לאחרונה על?ידי מומחים מהמרכז הרפואי סורוקה ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

במחקר שנערך במרכז הרפואי סורוקה השתתפו 60 הורים לתינוקות שנולדו פגים ואושפזו בפגייה בבית החולים בשנה וחצי האחרונות. החוקרים ערכו השוואה בינם לבין 90 הורים לתינוקות שנולדו במועד. החוקרים איתרו סימני דיכאון בקרב הורי הפגים בעת שהתינוקות אושפזו. סימני הדיכאון כוללים מצב רוח ירוד, עייפות ותחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך.

בתום ששת חודשי המעקב נמצא שבקרב האימהות סימני הדכאון נעלמו אך בקרב האבות הסימנים נותרו בעינם.

במחקר עולה כי אבות נוטים יותר לדפוס של הגנת יתר, המאופיין בהתערבות גדולה יחסית במשחק ובמתן פחות אפשרויות לתינוק, לחקור לבדו את המשחק.

להערכת החוקרים, ההבדלים בין האמהות לאבות נובעים מהעדר תמיכה לאבות במערכת הרפואית ובחברה כולה. לעיתים קרובות האבות נשארים ללא מענה והם מצויים בסיכון רגשי.

החוקרים קוראים להגביר את המודעות למצוקתם של אבות לפגים ולפתח תוכניות ייעודיות לטיפול בהם.

ד”ר גל מאירי, חבר בצוות החוקרים: “בספרות הרפואית מתואר הלחץ שאליו נכנסת המערכת המשפחתית עם לידת פג, כשחייו של התינוק מתחילים מנקודה לא טבעית. מצאנו שההתמודדות של אמהות עם הבעיות הללו טובה יותר, ואילו אצל האבות סימני המצוקה ניכרים לאורך זמן”.

במחקר עוד נמצא כי בקרב אבות שהוגדרו כנוטים לביקורת עצמית, אנשים קפדניים המחמירים עם עצמם, הנטייה לפתח דיכאון היתה כפולה. דפוס זה לא אובחן בקרב האמהות.

ד”ר נעמה עצבה-פוריה חברה בצוות המחקר: “הנשים לרוב מטפלות בתינוקות ולכן נותרות עם תחושת שליטה בחיים בגלל פעילותן. אצל אבות קיים ריחוק מסויים המגביר את תחושת חוסר השליטה ועמה תחושות של דכאון וחרדה. כמו כן, נראה כי המקום המרוחק יותר בו מצויים האבות מהטיפול השוטף והקיומי ביילוד, מאפשר יותר ביטויים של תכונות האישיות שלהם ביחסיהם עם התינוקות”.

המחקר היה חלק מעבודת דוקטור שכותבת נועה גירון-סלע בהנחיית ד”ר נעמה עצבה-פוריה מרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, ובשיתוף עם ד”ר גל מאירי, אחראי היחידה לפסיכיאטריה של הגיל הרך במרכז הרפואי סורוקה וד”ר קיילה מרקס רופאה בכירה בפגייה בסורוקה.

נמסר על ידי:

ענבר גוטר, דוברת; 

שרון אדרי, ע’ דוברת