סכנות הפסקת הטיפול התרופתי באספירין (BMJ)

ממחקר חדש שפורסם בכתב העת British Medical Journal עולה כי בנבדקים עם היסטוריה של אירועים קרדיווסקולאריים שהפסיקו נטילת הטיפול באספירין במינון-נמוך, קיים סיכון מוגבר לאוטם לבבי לא-פטאלי, בהשוואה לאלו הממשיכים בטיפול התרופתי.

במסגרת מחקר מקרה הביקורת ביקשו החוקרים להעריך את הסיכון לאוטם לבבי ותמותה ממחלת לב כלילית לאחר הפסקת טיפול באספירין במינון נמוך בחולים עם היסטוריה של אירועים קרדיווסקולאריים. החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר THIN (The Health Improvement Network), לזיהוי והערכת מטופלים בגילאי 50-84 שנים עם מרשם ראשון לטיפול באספירין (75-300 מ”ג ביום) כמניעה שניונית של סיבוכים קרדיווסקולאריים בשנים 2000-2007 (39,513) במעקב אחר מקרים של אוטם לבבי לא-פטאלי ותמותה עקב מחלת לב כלילית. הפסקת הטיפול התרופתי הוגדרה כהפסקת נטילת התרופה למשך למעלה מ-30 ימים לאחר המרשם האחרון. החולים היו במעקב במשך 3.2 שנים, בממוצע.

החוקרים זיהו 876 מקרים של אוטם לבבי לא-פטאלי ו-346 מקרי תמותה עקב מחלת לב כלילית. ההיארעות הכוללת של אוטם לבבי לא-פטאלי עמדה על 6.87 ל-1000 שנות אדם. בנוסף, ההיארעות הכוללת של תמותה עקב מחלת לב כלילית הייתה 2.71 ל-1000 שנות אדם. ההיארעות המשולבת של אוטם לבבי לא-פטאלי או תמותה עקב מחלת לב כלילית עמדה על 9.58 ל-1000 שנות אדם.

בהשוואה למטופלים בהווה באספירין, בקרב אלו שהפסיקו לאחרונה את הטיפול באספירין תועד סיכון מוגבר לאוטם לבבי לא-פטאלי או תמותה עקב מחלת לב כלילית (יחס סיכויים של 1.43) ואוטם לבבי לא-פטאלי בלבד (יחס סיכויים של 1.63) (7.1% בקבוצת הביקורת לעומת 8.8% בקבוצת החולים שהפסיקו הטיפול באספירין).

עבור כל 1000 מטופלים, במהלך תקופה של שנה אחת תועדו כארבעה מקרים נוספים של אוטם לבבי לא-פטאלי בקרב אלו שהפסיקו את הטיפול באספירין במינון נמוך, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול.

BMJ 2011; 343:d4094

לידיעה ב-NELM

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה