במאמר חדש שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש מהם עולה כי גורמי הסיכון העיקריים לאנצפלופתיה חדה על-רקע בילירובין ואנצפלופתיה על-רקע בילירובין כוללים חוסר התאמה ב-Rh ואלח-דם, כאשר קיימת קורלציה ירודה בין ריכוז בילירובין בדם ובין הסיכון לאנצפלופתיה.
מטרת המחקר הייתה להעריך את חשיבות רמות בילירובין בדם (TSB או Total Serum Bilirubin ) וגורמי סיכון לפגיעה נוירולוגית (נוירו-טוקסיות) בניבוי אנצפלופתיה חדה על-רקע בילירובין (Acute Bilirubin Encephalopathy ) בעת האשפוז או אנצפלופתיה על-רקע בילירובין (Bilirubin Encephalopathy ) לאחר-טיפול ביילודים עם היפרבילירובינמיה חמורה.
החוקרים בחנו את הקשר בין רמות בילירובין בדם וגורמי סיכון להתפתחות אנצפלופתיה חדה על-רקע בילירובין ואנצפלופתיה על-רקע בילירובין ב-249 יילודים שאושפזו עם רמות בילירובין בדם של 25 מ”ג לד”ל ומעלה, במהלך תקופה של 12 חודשים.
רמות הבילירובין בדם בעת האשפוז נעו בטווח שבין 25 ל-76.4 מ”ג לד”ל. 44 יילודים אובחנו עם אנצפלופתיה חדה על-רקע בילירובין בעת אשפוזים; ב-35 מבין 249 יילודים (14%) הייתה עדות לאנצפלופתיה על-רקע בילירובין בעת השחרור או המוות.
חוסר התאמה ב-Rh (יחס סיכויים של 48.6) ואלח-דם (יחס סיכויים של 20.6) הובילו לעליה ניכרת בסיכון לאנצפלופתיה על-רקע בילירובין, אך המתאם בין רמות בילירובין בדם ובין הסיכון לאנצפלופתיה היה ירוד. יחס הסיכויים עם חוסר התאמה ב-ABO עם אנמיה (1.8) לא היה מובהק סטטיסטית. משקל נמוך בעת האשפוז (יחס סיכויים של 0.83 ל-100 גרם) לווה בסיכון מוגבר לאנצפלופתיה על-רקע בילירובין, בעיקר בנוכחות גורמי סיכון נוספים.
רמת הסף לריכוז בילירובין בדם שזיהה 90% מהיילודים עם אנצפלופתיה על-רקע בילירובין או אנצפלופתיה חדה על-רקע בילירובין עמד על 25.4 מ”ג לד”ל, בנוכחות גורמי סיכון לרעילות עצבית. מנגד, רעילות עצבית זוהתה לראשונה בריכוז בילירובין בדם של מעל 31.5 מ”ג לד”ל ב-111 יילודים ללא גורמי סיכון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ביילודים ללא גורמי סיכון לרעילות עצבית, קיימת סבילות גבוהה יותר להיפרבילירובינמיה, מהידוע בקווים המנחים לטיפול. הסיכון לאנצפלופתיה על-רקע בילירובין במחלה המוליטית משתנה בהתאם לאתיולוגיה. השונות הרבה בתגובה לרמות הבילירובין בדם מעידה כי ישנם גורמים ביולוגים חשובים בפתוגנזה של אנצפלופתיה, מעבר לרמות הבילירובין בדם.
Pediatrics Vol. 128 No. 4 October 1, 2011 pp. e925 -e931
הערות עורך מדור נאונטלוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי :
מאמר זה מדגים שוב בצורה יפה כי אין להתייחס לרמת הבילירובין כפשוטה. אלא, יש להתייחס למצבו הכללי של היילוד. ביילוד חולה (או עם גורמי סיכון) יש להיזהר שבעתיים לעומת ילוד בריא, שם הסכנה בהתפתחות קרנאיקטרוס הינה מיזערית.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!