השתלת תאים המטופויאטים הינה האפשרות היחידה לריפוי של ממאירויות המטולוגיות רבות; עם זאת, למרות שניתן להביא לריפוי הממאירות באמצעות השתלה, המושתלים נותרים בסיכון לבעיות פסיכולוגיות ומחלות כרוניות. במחקר הראשון מסוגו מצאו החוקרים כי הנטל של תחלואה גופנית ונפשית ארוכת-טווח בחולים ששרדו 10 שנים ומעלה לאחר ההשתלה היא משמעותית, וכי חולים אלו נדרשים לטיפול רפואי נרחב.
החוקרים מצאו כי 74% מהחולים לאחר השתלת תאים המטופויאטים דיווחו על מחלה כרונית אחת לפחות, זאת בהשוואה ל-29% מהאחאים (p<0.001). בנוסף, 25% מהשורדים דיווחו גם על מצבים חמורים/מסכני-חיים, זאת בהשוואה ל-8% מהאחאים (p<0.001).
במסגרת המחקר העריכו החוקרים את הסיכון למחלות כרוניות ופסיכולוגיות של 366 חולים לאחר למעלה מעשר שנים מהשתלת תאים המטופויאטים, ביחד עם האחאים שלהם (309 נבדקים). החוקרים הקצו מדד חומרה לכל מצב רפואי (דרגה 1, קלה; דרגה 2, בינונית; דרגה 3, חמורה; דרגה 4, מסכנת-חיים; ודרגה 5, מוות עקב מחלה כרונית). שאלון Brief Symptom Inventory שימש לתיאור סיבוכים פסיכולוגיים, והחוקרים העריכו גם את הפניה לטיפול רפואי מצד השורדים.
במדגם המחקר, הגיל הממוצע בעת השתלת תאים המטופויאטים היה 22 שנים (בטווח 0.4-59.8 שנים), ובעת המחקר עמד הגיל הממוצע על 37 שנים. משך המעקב הממוצע היה 15 שנים.
מרבית החולים עברו השתלה בשל לויקמיה, ויתר האבחנות כללו לימפומה שאינה הודג’קין, אנמיה אפלסטית ומחלת הודג’קין. כרבע מהחולים (27%) עברו השתלה אוטולוגית, 65% עברו השתלה אלוגנית ו-8% עברו השתלה מתורם שאינו קרוב משפחה. 72% מהמשתתפים עברו הקרינה כל-גופית.
סיבוכים חמורים ומסכני חיים נפוצה בקרב השורדים כללו אוטם לבבי, שבץ מוחי, עיוורון, סוכרת, בעיות במערכת שריר-שלד וממאירויות נוספות. שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר 15 שנים למחלה רפואית כרונית (בדרגה 1-5) עמדו על 71%, ועבור מחלה מסכנת-חיים או תמותה, מדובר היה בשיעור של 40%. בסך הכל, בקרב חולים ששרדו לאחר השתלת תאים המטופויאטים, הסיכון להתפתחות סיבוך חמור או מסכן-חיים היה גבוה פי 5.6, בהשוואה לאחאים התואמים בגיל ומין.
שיעורי ההיארעות המצטברים של סיבוכים חמורים/מסכני-חיים, לא היו שונים בהתאם לסוג השתלת תאים המטופויאטים (p=0.79).
החוקרים העריכו גם מצוקה סומאטית, חרדה ודיכאון בקרב שורדים לאחר השתלת תאים המטופויאטים ואחאיהם. הם מצאו כי למרות ששכיחות חרדה ודיכאון הייתה דומה בין השורדים והאחאים, מצוקה סומאטית הייתה נפוצה יותר בקרב השורדים.
בקבוצת השורדים שכיחות מצוקה סומאטית הייתה גבוהה יותר מפי 2.7 (p<0.001), ובנוסף, נמצא קשר בין סיכון מוגבר למצוקה סומאטית ובין מין נקבה (יחס סיכויים של 3.6), הכנסה נמוכה (יחס סיכויים של 4.4) ומצב בריאותי ירוד לפי דיווח-עצמי (יחס סיכויים של 10.6).
מתוך הכנס השנתי ה-53 מטעם American Society of Hematology
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!