האם לעירוי תוך-כלילי של Abiciximab עדיפות על עירוי תוך-ורידי? (Am J Cardiol)

חוקרים מארצות הברית מדווחים כי עירוי תוך-כלילי של Abiciximab עדיפות אפשרית על מתן עירוי תוך-ורידי בחולים עם אוטם לבבי עם עליית מקטע ST (STEMI או ST-Elevation Myocardial Infarction) תחת Primary PCI (pPCI או Primary Percutaneous Coronary Intervention).

המסקנות מבוססות על מטה-אנליזה של נתונים מארבעה מחקרים קטנים יחסית, אך באיכות גבוהה.

החוקרים מדווחים כי עירוי תוך-כלילי יעיל במיוחד בחולים בסיכון גבוה יותר. הם ממליצים לשקול את גישת העירוי הישיר בחולים עם התקף לב ומאפיינים המעידים על סיכון גבוה. עם זאת, מומחים שלא לקחו חלק במחקר הנוכחי וערכו סקירה קודמת סבורים כי עדיין יש להתייחס למתן תוך-ורידי כגישת הטיפול הסטנדרטית.

מהסקירה הקודמת משנת 2010 עלה כי למתן תוך-כלילי של Abiciximab עדיפות על מתן תוך-ורידי בחולים עם תסמונת כלילית חדה. עם זאת, מהימנות הסקירה הייתה מוגבלת בשל הטרוגניות של המחקרים.

לאחרונה, פורסמו שני מחקרים אקראיים ומבוקרים נוספים. מחקר CICERO הדגים תוצאות סותרות מהשוואת עירוי תוך-כלילי ועירוי תוך-ורידי של Abiciximab, ומחקר EASY-MI לא הדגים כל עדיפות למתן תוך-כלילי.

בעקבות פרסום שני המחקרים הללו, החוקרים ביקשו לבחון בשנית את מכלול הנתונים באופן מקיף יותר.

בנוסף למחקר CICERO ו-EASY-MI, הם כללו שני מחקרים אקראיים אחרים. בסה”כ, הסקירה כללה 1,148 משתתפים בארבעת המחקרים, כאשר 586 חולקו באקראי לטיפול בעירוי תוך-כלילי ו-562 לטיפול בעירוי תוך-ורידי.

בסה”כ, שיעורי התמותה עם טיפול תוך-כלילי עמדו על 1.5% (9 מקרי תמותה), בהשוואה ל-3.6% עם טיפול תוך-ורידי (20 מקרי תמותה), עם יחס סיכויים של 0.44 (p=0.04). נתוני התמותה היו הומוגניים ולא הדגימו שונות רבה בין המחקרים, ולא זוהתה הטיית פרסום משמעותית.

שיעורי MACE (Major Adverse Cardiovascular Events) עמדו על 6.0% עם טיפול תוך-כלילי (35 חולים) לעומת 10.3% עם טיפול תוך-ורידי (58 חולים). במקרה זה, מדווחים החוקרים על הטרוגניות רבה בין המחקרים, וכי הסקירה הכוללת לא הדגימה ירידה משמעותית בשיעורי MACE עם טיפול תוך-כלילי, בהשוואה לטיפול תוך-ורידי.

עם זאת, נרשמה ירידה משמעותית בשיעורי MACE בתת-קבוצה של מחקרים בהם מרבית החולים לא עברו הסרה של הקריש בשאיבה (6.1% לעומת 16.2%, p=0.0004).

בסה”כ, מהתוצאות עולה כי בחולים בעלי פרופיל בסיכון מוגבר, דוגמת משך איסכמיה ארוך יותר ועומס קריש מוגבר התועלת הרבה ביותר לטיפול תוך-כלילי, בהשוואה לטיפול תוך-ורידי.

החוקרים מדגישים כי הסקירה מסכמת את הנתונים הזמינים בנקודת זמן זו, ולכן, אינה יכולה לקבוע מסקנות חד-משמעיות לבדה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Am J Cardiol 2011

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה