במאמר חדש שפורסם במהדורת 23 בפברואר של כתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי עם טיפול תרופתי ב- Vemurafenib כנגד מלנומה מתקדמת חציון ההישרדות עומד על כ-16 חודשים.

החוקרים כותבים כי משך ההישרדות טוב מזה שתואר בעבר בחולים עם מלנומה גרורתית, שעמד על 6-10 חודשים.

Vemurafenib אושר לשימוש באירופה רק השבוע, ואושר לשימוש בארצות הברית באוגוסט 2011. התרופה מאושרת גם בברזיל, קנדה, ישראל וניו-זילנד.

הנתונים החדשים מבוססים על מאגר הנתונים הארוך ביותר בנושא, מחקר בתווית-פתוחה בשלב 2 שכלל 132 חולים שקיבלו בעבר טיפול כנגד מלנומה מתקדמת, ונמצאו חיוביים למוטאציית BRAF. תקופת המעקב הארוכה במחקר מספקת מידע קריטי בנוגע להישרדות בטווח הארוך.

שיעורי ההישרדות הכוללים הוגדרו כאחד מיעדי הסיום המשניים של המחקר בשלב 2, שנערך בעשרה מרכזים בארצות הברית ושלושה מרכזים באוסטרליה. יעד הסיום העיקרי היה שיעורי התגובה הכוללים. מהנתונים עלה כי שיעורי התגובה עמדו על 53% (תגובה מלאה, 6%; תגובה חלקית, 47%). שיעורי התגובה, שאישרו את הממצאים שאלו ממחקר בשלב 1, הוצגו לראשונה בכנס השנת 2010 ולמרות שאלו נותרים יציבים מאז, התקבלו נתונים נוספים אודות שיעורי ההישרדות.

החוקרים מדווחים כעת כי מבין 132 החולים שלקחו חלק במחקר, 62 חולים (47%) שרדו נכון ל-1 ביולי, 2011, וחציון ההישרדות הכוללת עמד על 15.9 חודשים. הם גם מדווחים כי שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר שישה חודשים עמדו על 77% ולאחר 12 חודשים עמדו על 58%; לפי ההערכות, שיעורי ההישרדות צפויים לעמוד על 43% לאחר 18 חודשים.

במסגרת המחקר החולים טופלו בחציון מינון של 1740 מ”ג ליום. כפי שדווח בעבר, התגובות ל- Vemurafenib לרוב אינן נותרות לאורן זמן. החוקרים מדווחים כעת כי חציון משך התגובה עמד על 6.7 חודשים וחציון משך ההישרדות ללא-התקדמות היה 6.8 חודשים. אובדן התגובה לטיפול מעיד על עמידות לתרופה, שמשמעה כי חולים אלו יידרשו לטיפול בתרופות אחרות. לאור זאת, מבנה המחקר בשלב 2 שונה כך שיכלול את Ipilimumab לאחר שאושר ע”י מנהל התרופות והמזון האמריקאי.

נתוני ההישרדות מרשימים במיוחד, מאחר שהחולים סבלו ממחלה מתקדמת יותר מהחולים שלקחו חלק במחקרים קודמים. למשתתפים לא היו מאפיינים חיוביים בתחילת המחקר הנוכחי (61% עם מחלה בשלב M1c ו-49% עם ערכי LDH גבוהים), בהשוואה למחקרים אחרים בנושא מלנומה.

החוקרים מציינים כי חלק מהמשתתפים במחקר קיבלו טיפול נוסף במהלך תקופת המעקב (כעת חציון של 12.9 חודשים). 32 חולים קיבלו טיפול ב-Ipilimumab לאחר התקדמות תחת טיפול ב- Vemurafenib. עם זאת, החוקרים מדווחים כי מתן הטיפול המכוון, המאושר גם למלנומה מתקדמת, לא הביא לשינוי בנתוני ההישרדות. מניתוח פוסט-הוק, שלא כלל את 32 החולים הללו, חציון ההישרדות הכוללת נותר 15.9 חודשים.

תופעות הלוואי הנפוצות היו בדרגה 1 או 2 וכללו ארתרלגיה, פריחה, רגישות לאור, חולשה ונשירת שיער. ממאירות עורית מסוג SCC (Squamous Cell Carcinoma) אובחנה ב-26% מהחולים, לרוב כללה 1-2 נגעים. עוד אובחנו שמונה מקרים של BCC (Basal Cell Carcinoma).

חציון הזמן עד להתפתחות ממאירות עורית ראשונה מסוג SCC עמד על 8 שבועות.

הגידולים העוריים המשניים הם שפירים יחסית, בהשוואה למלנומה, ואינם מהווים הצדקה להפסקת הטיפול ב- Vemurafenib. עם זאת, יש לערוך בדיקות למוטאצית RAS בחולים המטופלים ב- Vemurafenib, שכן זו מופיעה לעיתים קרובות בגידולים עוריים משניים המתפתחים בחולים שטופלו ב- Vemurafenib.

N Engl J Med. 2012;366:707-714

לידיעה במדסקייפ