דום נשימה של פגות הינה הפרעה בהתפתחות בקרת הנשימה העשויה להיוותר עד לגיל של 44 שבועות לאחר וסת אחרונה בפגים שנולדו בשלב מוקדם מאוד. קפאין הינו טיפול הבחירה לגירוי מערכת הנשימה לטיפול בדום נשימה (אפניאה) וכיום מצוי בשימוש נרחב לטיפול בפגים.

מתוצאות המחקר הבינלאומי, CAP  ובקיצור  ) Caffeine for Apnea of Prematurity ) שהינו מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, עולה כי טיפול בקפאין מפחית את משך החשיפה להנשמה מלאכותית ותוספת חמצן ואת שיעורי התחלואה בינקות, כולל BPD (Bronchopulmonary Dysplasia ) ורטינופתיה חמורה של הפגות. בנוסף, קפאין מביא לשיפור שיעורי ההישרדות ללא ליקוי נוירו-התפתחותי בגילאי 18-21 חודשים, עם מאזן עלות-תועלת חיובי.  עם זאת, מקובל כי התוצאות עד שנתיים לאחר לידת פגים אינן מנבאות באופן מדויק את התפקוד בשלב מאוחר יותר בילדות.

לאור זאת, במחקר CAP ביקשו החוקרים להתמקד בילדים שלקחו חלק במחקר בגיל מתוקן של חמש שנים, במטרה לזהות את השלכות הטיפול בקפאין. בפרט, הם התמקדו בהשפעות של קפאין על התפקוד המוטורי, התפקוד הקוגניטיבי, ההתנהגות, שמיעה, ראיה ומצב בריאותי כללי, כאשר המשתתפים במחקרים היו גדולים דיו כדי להתחיל בלימודיהם בבית הספר.

הסקירה כללה חמש שנות מעקב אחר 2006 תינוקות שנכללו במחקר CAP המקורי. יעדי הסיום העיקריים כללו מדד משולב של תמותה או הישרדות עד גיל חמש שנים עם אחד או יותר מהבאים, הפרעה מוטורית, ליקוי קוגניטיבי, בעיות התנהגות, מצב בריאותי כללי ירוד, חירשות ועיוורון.

החוקרים הצליחו לאסוף נתונים מלאים אודות 1640 ילדים (84.9%) עם משקל לידה של 500-1250 גרם.

התוצא המשולב של תמותה או מוגבלות לא היה שונה משמעותית בין 833 הילדים שחולקו לטיפול בקפאין ובין 807 הילדים שחלקו לטיפול בפלסבו (21.1% לעומת 24.8%, יחס סיכויים של 0.82, p=0.09 ). שיעורי התמותה, ליקוי מוטורי, בעיות התנהגות, מצב בריאותי כללי ירוד, חירשות ועיוורון לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות. שיעורי ההיארעות של ליקוי קוגניטיבי היו נמוכים יותר בגיל חמש שנים, בהשוואה לשיעורים בגיל 18 חודשים והיו דומים בשתי הקבוצות (4.9% לעומת 5.1%, יחס סיכויים מתוקן של 0.97, p=0,89 ).

המחקר נועד לפתור אי-ודאות הנוגעת ליתרונות והסיכונים האפשריים של טיפול בקפאין בפגים. מהממצאים עולה כי אין תופעות לוואי בילדים שטופלו בקפאין, בהשוואה לפלסבו, ולכן אין סיכון הכרוך בטיפול זה בפגים. עוד עולה מהתוצאות כי היתרונות של טיפול בקפאין בפגים על שיעורי ההישרדות ללא-מוגבלות בגיל 18 חודשים היו בולטים יותר במהלך התפתחות הילד.

לאור ממצאים אלו, כותבים החוקרים, נראה כי נתונים קצרי-טווח אינם מהווים תוצא סיום אופטימאלי למחקרים קליניים ועולה השאלה אם במחקרים הכוללים פגים יש לכלול תוצאות ארוכות-טווח של הטיפולים.

בנוסף, מהמחקר עולה כי לטיפול בקפאין עדיין עשויה להיות עדיפות על פלסבו בכל הנוגע לתוצאות המוטוריות. למרות ששיעור היילודים עם ליקוי מוטורי לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות, רמת הליקוי המוטורי הייתה פחות חמורה בתינוקות שטופלו בקפאין. לתוצאות אלו עשויות להיות השלכות ארוכות-טווח מאחר שפגים שנולדו מוקדם מאוד מצויים בסיכון לליקוי מוטורי גם בהעדר שיתוק מוחין ומדדי GMFCS (Gross Motor Function Classification System ) בגיל 6-7 שנים מנבאים את התפקוד המוטורי בחיים הבוגרים.

החוקרים מתכוונים להמשיך במעקב אחר המשתתפים במחקר עד הגיעם לגיל 11-12 שנים.

JAMA. 2012 Jan 18;307(3):275-82

הערות עורך מדור נאונטולוגיה , ד”ר ברנרד ברזילי:

נראה כי בשלב מאוחר יותר ישנם גורמים נוספים המשפיעים על ההתפתחות מעבר לגורמים אליהם נחשפו הפגים במהלך שהותם בפגייה. יהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחר תינוקות אלה והשערתי היא כי לא יימצא הבדל בגיל מאוחר עוד יותר.