במאמר חדש שפורסם בכתב העת Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי במהלך ארבעים השנים האחרונות לא חל שינוי משמעותי בשיעורי התמותה של חולים עם סקלרודרמה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סקלרודרמה הינה מחלת רקמת החיבור החמורה ביותר, ומלווה בסיכון גבוה לתמותה. בשנים האחרונות הושג שיפור בטיפול ונתונים מוקדמים הצביעו על שיפור בהישרדות החולים. לאור זאת, החוקרים ביקשו עתה לקבוע אם במהלך ארבעים השנים האחרונות חלה ירידה בשיעורי התמותה של חולים עם סקלרודרמה. לשם כך, הם ערכו מטה-אנליזה של מחקרי עוקבה.
החוקרים ערכו סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה של הספרות הרפואית, כולל מאגרי MEDLINE ו-Embase, בתקופה שבין ינואר 1960 ועד יוני 2010. הם בחנו את הנתונים מכל מחקרי העוקבה שדיווחו על שיעורי תמותה וחישבו את שיעורי התמותה המתוקננים (SMR או Standardized Mortality Rate) עקב סקלרודרמה והעריכו את השינוי במהלך הזמן.
הסקירה כללה תשעה מחקרים, עם סך כולל של 2691 חולי סקלרודרמה. שיעורי SMR עמדו על 3.53 (p<0.0001). מהערכת השינויים עם הזמן לא עלה שינוי משמעותי בשיעורי SMR עם הזמן. מבין 732 מקרי תמותה, מעורבות לבבית זוהתה כגורם הנפוץ ביותר לתמותה (29%) ולאחריה מעורבות ריאתית.
ממצאי המחקר מאשרים כי סקלרודרמה הינה מחלה הרסנית, כפי שמשתקף שיעורי תמותה מתוקננים של 3.5. בנוסף, שיעורי התמותה המתוקננים לא השתנו משמעותית במהלך ארבעים הנים האחרונות. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של הטיפולים האחרונים בתחום על שיעורי התמותה של חולים אלו.
Rheumatology. 2012;51(6):1017-1026
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!