סיכון מוגבר פי ארבע למחלות חניכיים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Ann Rheum Dis)

העדויות לקשר בין מחלת חניכיים ודלקת מפרקים שגרונית זכו לתמיכה בעקבות ממצאי מחקר קטן שהדגימו עליה של למעלה מפי ארבע בסיכון למחלת חניכיים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis או RA).

ממצאי המחקר שפורסמו בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases מספקים תמיכה נוספת להיפותזה לפיה תגובה חיסונית ל-Porphyromonas gingivalis פתוגן מג’ורי במחלות חניכיים עשוי לשמש כטריגר לדלקת מפרקים שגרונית בחולים בעלי נטייה גנטית למחלה. מחקרים קודמים הדגימו קשר בין מחלת מיסב השן ובין דלקת מפרקים שגרונית מתקדמת בחולים המטופלים בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Antirheumatic Drugs). המחקר הנוכחי הינו הראשון שהתמקד בחולים לא-מעשנים, שמעולם לא טופלו ב-DMARD.

החוקרים השוו את מצב החניכיים ב-91 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית וב-93 ביקורות בריאות, תואמות בגיל ומין. החוקרים מדדו את עומק הכיס הממוצע (MPD או Mean Pocket Depth) בשורש השן, את ריכוז נוגדני ACPA (Anticitrullinated Peptide Antibodies) וטיטרים של נוגדני IgM-RF (Immunoglobulin M-Rheumatoid Factor).

מהתוצאות עולה כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית נרשמה עליה של פי 4.28 בסיכויים לעדות למחלת מיסב השן (64.83% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בהשוואה ל-28% מהביקורות, P<0.001). מדדי MPD בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית היו גבוהים יותר, עם עומק ממוצע של 3.61 מ”מ בהשוואה ל-2.46 מ”מ בביקורות בריאות (p<0.001).

טיטר נוגדני IgM-RF היה גבוה יותר משמעותית במדגם החולים עם דלקת מפרקים שגרונית (110.56 לעומת 66.53 יחידות  למ”ל, p=0.02), וכך גם טיטר נוגדני ACPA (753.05 לעומת 145.15 יחידות למ”ל, p=0.001).

בנוסף, החוקרים זיהו קורלציה חיובית בין MPD וטיטר נוגדני ACPA. בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שהיו חיוביים לנוגדני ACPA, מדדי MPD היו גבוהים יותר בהשוואה לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שהיו שליליים לנוגדנים אלו (3.94 לעומת 3.40 מ”מ, p=0.04), למרות שבשתי קבוצות החולים עם דלקת מפרקים שגרונית מדדי MPD היו גבוהים יותר מאלו שתוארו בקבוצת הביקורת (2.46 מ”מ).

למרות שמדדי MPD היו גבוהים יותר בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית בהשוואה לביקורות ללא המחלה, לא זוהה הבדל משמעותי בין חולים עם נוגדנים מסוג IgM-RF וחולים ללא נוגדנים אלו (3.58 לעומת 3.65 מ”מ).

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה למצוא עדויות שיתמכו בהשערה הנ”ל ובמקומו של הטיפול במחלה של מיסב השן בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית על פעילות המחלה.

Ann Rheum Dis. 2012;71:1541-1544

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה