הסיכון הכולל ל-AML (Acute Myeloid Leukemia) ו-MDS (Myelodysplastic Syndrome) אינו מוגבר במהלך שלוש השנים לאחר טיפול כימותרפי כנגד סרטן שד, כך דיווחו חוקרים במהלך כנס ה-Breast Cancer Symposium שנערך בסן-פרנסיסקו, קליפורניה. עם זאת, בקרב 41% הנשים לאחר טיפול כימותרפי, שטופלו במשטר המבוסס על אנתרציקלינים, נרשמה עליה של כמעט פי ארבע בסיכון ל-AML/MDS.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל נתונים אלקטרוניים ממערכת iKnowMed, מערכת המשמשת למעלה מ-850 רופאים ברשת האונקולוגית בארצות הברית, עם 20,900 נשים עם סרטן שד בשלב I-III. כל הנשים אובחנו בין השנים 2007-2010 , עם לפחות חמישה ביקורי מעקב לפני פברואר 2012 (חציון מעקב של 2.8 שנים).
54% מהנשים קיבלו טיפול כימותרפי מכל סוג. שיעורי AML/MDS היו דומים בשתי הקבוצות: 12 נשים (0.106%) בקבוצת הטיפול הכימותרפי ו-16 נשים (0.167%) באלו שלא קיבלו טיפול כימותרפי. כמו כן , לא זוהה הבדל משמעותי בחציון הזמן עד להופעת AML/MDS בין שתי הקבוצות (1.8 לעומת 2.2 שנים).
אולם, בקבוצת הטיפול הכימותרפי, 8 מבין 12 הנשים שפיתחו AML/MDS קיבלו טיפול כימותרפי שכלל אנתרציקלינים (יחס סיכון של 3.89, p=0.043). מניתוח רב-משתנים עלה כי גיל מעל 70 לווה בסיכון מובהק סטטיסטית ל-AML/MDS (יחס סיכון של 7.89, p=0.002).
בשורה התחתונה, מסבירים החוקרים, ממצאי המחקר מספקים מקור להרגעה, שכן שיעורי AML ו-MDS לא היו שונים משמעותית בנשים שקיבלו טיפול כימותרפי ובאלו שלא קיבלו טיפול זה, והסיכון ל-AML או MDS היה נמוך מאוד במהלך שלוש השנים הראשונות.
עם זאת, מומחים מטעם ה-American Cancer Society ערערו על פרשנות זו של הנתונים וקראו לערוך מחקר קליני בנושא. לדבריהם, משך תקופת המחקר אינו מספק, שכן המחקר עקב אחר החולות למשך 2-3 שנים ולא התייחס לצפוי לאחר 5-10 שנים, כאשר ידוע כי טיפול מבוסס על ציקלופוספמיד, שהוא עמוד השדרה של משטר כימותרפי, לרוב מוביל לדיספלזיה ו-AML לאחר 5-10 שנים.
החלק החשוב ביותר של המחקר הוא ניתוח לפי תת-קבוצות שהדגים סיכון גבוה כמעט פי ארבע עם טיפול באנתרציקלינים. החוקרים כותבים כי ידוע שאדריאמיצין גורם למחלות של הדם, בעיקר AML, בתוך שנתיים ממתן הטיפול. בתת-ניתוח זה, הם מצאו כי הטיפול הביא למחלות של הדם בתוך 2-3 שנות מעקב.
2012 Breast Cancer Symposium
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!