במחקר המתפרסם לאחרונה ב- Diabetes, Obesity and Metabolism , מדווחים החוקרים כי הוספת טיפול בגאלבוס (vildagliptin) בחולי סוכרת עם אי ספיקה כלייתית בדרגה בינונית-חמורה היא בטוחה ותורמת לאיזון הגליקמי.

המחקר הקליני, שבו השתתפו 369 מטופלים עם סוכרת סוג 2 ואי ספיקה כלייתית בדרגה בינונית או חמורה, היה כפול סמיות, אקראי, בקבוצות מקבילות, למשך 52 שבועות, והוא נועד להשוות בטיחות ויעילות של הוספת vildagliptin במינון 50 מ”ג ליום מול פלצבו, לטיפול אנטי-היפרגליקמי מתמשך במטופלים עם סוכרת סוג 2 ואי ספיקה כלייתית בינונית (ערך   Glomerular Filtration Rate (GFR)  גדול מ-30 וקטן מ-50 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר) או חמורה (ערך  GFR קטן מ-30 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר ( .

בקבוצת ה-vildagliptin  נכללו 122 ו-94 מטופלים עם אי ספיקה כלייתית בינונית וחמורה, בהתאמה, ובקבוצת הפלצבו 89 ו-64 עם אי ספיקה כלייתית בינונית וחמורה, בהתאמה. מרבית המטופלים טופלו כבר באינסולין (72% מאלו עם ספיקה כלייתית בינונית ו-82% מאלה עם אי ספיקה כלייתית חמורה).

לאחר שנת טיפול אחת, ההפרשים בערכי ה-HbA1c  (המוגלובין מסוכרר) בין מטופלי ה- vildagliptin  לפלצבו היו -0.4+0.1% בקרב החולים עם אי ספיקת כליות בינונית (רמת ה-A1c  בתחילת המחקר הייתה 7.8%)   ו- -0.7+0.2% בחולים עם אי הספיקה החמורה (הרמה הבסיסית של ה-A1c   הייתה 7.6% בתחילת המחקר). התוצאות היו מובהקות סטטיסטית .

במטופלים עם אי ספיקת כליות בינונית דווח על שיעורים דומים של תופעות לוואי בין vildagliptin לפלצבו (84% לעומת 85%), תופעות לוואי רציניות (21% לעומת 19%), הפסקת טיפול על רקע תופעות לוואי (5% מול 6%) ותמותה (1% מול 0%) . ממצאים אלה בין vildagliptin לפלצבו היו נכונים גם לגבי הקבוצה עם אי ספיקת הכליות החמורה: תופעות לוואי (85% מול 88%), תופעות לוואי רציניות (25% בשני הטיפולים), הפסקת טיפול בשל תופעות לוואי (10% מול 6%) ותמותה (3% מול 2%).

בנוסף, באנליזה של אירועי בטיחות בעלי עניין מיוחד בחולי סכרת, לא נמצאו הבדלים בין קבוצות הטיפול בנוגע לתופעות לוואי כבדיות, עוריות, בצקת ופנקריאטיטיס, ונמצאה שכיחות כמעט זהה של זיהומים ותופעות לוואי קרדיווסקולריות. כמו כן, באף חולה שקיבל vildagliptin לא הייתה עלייה באנזימי כבד ALT, AST של מעל פי 3 מהגבול העליון של הנורמה.

החוקרים מסכמים כי בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקה כלייתית בינונית או חמורה, להוספת vildagliptin  לטיפול אנטי סוכרתי קיים יש פרופיל בטיחות דומה לזה של פלצבו למשך שנת מעקב אחת. מעבר לכך, בהשוואה לפלצבו, נמצאה ירידה משמעותית מבחינה קלינית ברמות ה-A1c , אשר נשמרה יציבה לאורך שנת הטיפול עםvildagliptin .

בפרק הדיון במאמר מדגישים המחברים מספר נקודות נוספות חשובות:

• מדובר במחקר ארוך הטווח (52 שבועות) הגדול ביותר שבוצע עד כה בטיפול במעכבי DPP4 בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם אי ספיקה כלייתית.  

• חולי סוכרת עם אי ספיקה כלייתית בדרגה בינונית-חמורה הם חולים פגיעים מאוד, והשגת יעד גליקמי היא בעלת חשיבות רבה עבורם, וקשורה להפחתת סיכון לתמותה, אירועים קרדיווסקולרים, המשך הידרדרות כלייתית ואנמיה, ולכן לשיפור הגליקמי שהושג באמצעות הוספת ה-  vildagliptin משמעות קלינית רבה.

• המחקר אף סיפק עדות נוספת לכך שלהוספת vildagliptin למטופלים אלה,  שרובם כאמור היו תחת טיפול באינסולין, יש גם אפקט מגן מפני היפוגליקמיות הנגרמות מאינסולין.

• לדעת החוקרים יש חשיבות קלינית רבה לעובדה שהתוצאות הטובות שהתקבלו במחקר הבסיסי של 26 שבועות, הן מבחינת יעילות הורדת HbA1c ב- 0.6% באס”כ בינונית וב- 0.8% באס”כ חמורה מערכי בסיס של 7.8%, והן מבחינת סבילות ובטיחות שהיו דמויות פלצבו, נשמרו לטווח ארוך לאורך כל התקופה של 52 שבועות, באוכלוסיית חולים רגישה זו, ללא שום סיכון לא צפוי או סיגנל בטיחות חדש.  

Diabetes Obes Metab. 2012 Jun 12;9999

הערות המערכת: