בכל יום אני מופתעת מחדש לשמוע עד כמה פופולארי הביטוי “ללא הגבלה” כאשר עוסקים במזון. זהו ביטוי אהוד במיוחד בקרב חולי הסוכרת אשר כנראה בשל המגבלות אליהן הם מורגלים, היו מעדיפים לדעת שישנם מזונות שעליהם אין הגבלה וניתן לאכול מהם ככל העולה על הדעת. הביטוי “ללא הגבלה” אינו רלוונטי בתחום המזון כיוון שאפילו אם נשתה יותר מידי מים ללא הגבלה בכלל, נוכל להגיע למצב של הרעלת מים ואלה אפילו אינם מכילים קלוריות. מכאן שגם אכילה היא דבר שיש להגבילו לכמות מסוימת וכיוון שמנגנון הרעב והשובע אצל חלק נכבד מאיתנו, אינו נותן את האיתות הנכון לעיתים מתי להפסיק לאכול, עלינו לעשות זאת בצורה מודעת וכחלק מתכנון נכון של ארוחות במשך היום.

עם זאת לעיתים קרובות אני נתקלת גם באנשים אשר חוששים לאכול מזונות מסוימים, הנחשבים עשירים בפחמימות אך לרוב נאכלים בכמות קטנה יחסית. נכון שבצל, סלק וגזר הם ירקות הנחשבים לעשירים יותר בפחמימות באופן יחסי לחסה או מלפפון אך אינני מכירה הרבה אנשים שאוכלים חמישה בצלים בו זמנית או שבעה סלקים. בניגוד לכך אם ניקח לדוגמא, מיץ גזר, דווקא קל מאוד להגיע לכמות זו ולכן שתיית מיצים של פירות וגם של גזר אינה מומלצת.

כפי שכולם כבר יודעים, המזונות המשפיעים ביותר על ערכי הסוכר הם מזונות אשר מכילים פחמימות כגון- לחם, אורז, פסטה, מאפים, קטניות, פירות, מוצרי חלב נוזליים ודברי מתיקה כמובן. אין הכוונה בכך שלחולי סוכרת אסור לאכול ממוצרים אלו בכלל, יחד עם זאת יש משמעות לסוג הפחמימה הנאכלת ולגודל הארוחה. אכן, קינואה ולחם מחיטה מלאה הם דוגמאות לפחמימות עתירות בסיבים תזונתיים אשר בהשוואה ללחם לבן או פסטה הינם בעלי השפעה טובה יותר על ערכי הסוכר לאחר האכילה, אך גם אם נאכל ממזונות אלו בכמות גדולה מאוד, ייתכן ונראה תוצאה לא רצויה.

כאשר אנו ניגשים לבחור את סוג המזון שאנחנו מתכננים לאכול, חשוב גם לשלב את שאר מרכיבי המזון כגון: חלבון כגון דג, עוף, הודו או בשר רזה, מעט שומן מהצומח עדיף כגון שמן זית, זיתים, אבוקדו, טחינה בארוחה ולאו דווקא להסתמך אך ורק על המזונות הפחמימתיים.

מרק עדשים, שתי פרוסות לחם שחור, וסלט טאבולה מקינואה הם דוגמאות למזונות איכותיים אך אם יאכלו כולם יחדיו יהוו כמות גדולה מידי של פחמימות בארוחה אחת. לעומת זאת ארוחה של מרק ירקות, מנת דג, שלוש עד שש כפות אורז מלא וסלט ירקות הינה דוגמא מוצלחת יותר לארוחה מאוזנת שברוב המקרים תשפיע לטובה על ערכי הסוכר בבדיקה לאחר שעתיים.

ובכן כולנו יודעים היכן ישנן פחמימות אך לחולה הסוכרתי חשוב להכיר גם את הפחמימות שנמצאות במזונות שאינם מוגדרים כפחמימתיים, בעיקר סוכרתיים שנעזרים בספירת פחמימות.

אז באלו מזונות “מתחבאות” הפחמימות?

להלן מספר דוגמאות למזונות שבהם יש כמות נכבדת של פחמימות אך איננו משייכים אותם למשפחה זו.

אגוזי קשיו- כ100 גרם אגוזים מכילים 30 גרם פחמימה כמות שוות ערך לשתי פרוסות לחם.

שום- יש אנשים הטוענים שלשום תכונות “מרפאות” המורידות את ערכי הסוכר אך אכילה של כמות גדולה של שום גם עלולה להעלות את ערכי הסוכר (31 גרם פחמימה ב 100 גרם שום).

750 גרם בשר מכילים כ-16 גרם פחמימה כך שבארוחות “על האש”, בהן אוכלים כמות גדולה של בשרים (שלא נדבר על הפיתה, החומוס והסלטים) צריך לקחת בחשבון גם את כמות הפחמימה שנמצאת בבשר, דבר שנחשב זניח יותר בארוחה המכילה כמות קטנה יותר של בשר.

סלט חומוס מכיל כ-15 גרם פחמימה ב 100 גרם (להבדיל מטחינה שמכילה רק ארבע גרם פחמימה באותה כמות) ולכן גם אם אכלתם צלחת חומוס בלי הפיתה, הכנסתם כמות משמעותית של פחמימה ושל קלוריות לגוף, כ-474 קלוריות ל-100 גרם!. כוס חלב של 240 מ”ל (ספל גדול) מכילה כ-11 גרם פחמימה (לקטוז) אשר מעלה את ערכי הסוכר בצורה משמעותית. צבעה הירוק של האפונה מטעה אותנו וגורם לנו לחשוב שהיא ירק, אך היא שייכת למשפחת הקטניות ומכילה פחמימות. כ-100 גרם אפונה (כוס) מכילה כ-14 גרם פחמימה. כך גם שתי כפות קוטג’ המכילות כמות זניחה של פחמימות, אך למי שאוכל גביע קוטג’ שלם של 250 גרם חשוב להבין שצרך כ-20 גרם פחמימה.

ובכל זאת אם אני רוצה לרצות את קוראי ולתת משהו ללא הגבלה אציין כי כמות מזערית של פחמימות שניתן להתייחס אליה כזניחה ולאכול ממנה כפי הרצון הם התבלינים ועשבי התיבול- פטרוזיליה, שמיר, בזיליקום, תבלינים יבשים וכדומה.

אז אכלו הכל אך במידה וסיפרו פחמימות בהתמדה!