אבלציה באמצעות צנתר של פרפור פרוזדורים עדיפה כגישת טיפול לאיזון קצב הלב בשיפור היכולת התפקודית של חולים עם אי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
החוקרים מדווחים כי בחולים שעברו אבלציה חל שיפור משמעותית בשיא VO2 בהשוואה לחולים שטופלו בגישת איזון קצב הלב, כמו גם שיפור בתסמיני אי-ספיקת לב ומדדים נוירו-הורמונאליים.
לדברי החוקרים, פרפור פרוזדורים הינה הפרעת קצב קשה לטיפול בחולים עם אי-ספיקת לב, מאחר ומדובר באוכלוסיה עמידה מאוד לטיפול תרופתי לשמירה על מקצב סינוס. לאחר היפוך קצב הלב, הם לעיתים קרובות לא מצליחים לשמור על מקצב הסינוס. כמו כן, מדובר בחולים די תסמיניים, עם תפוקת לב ירודה כתוצאה מאובדן ההתכווצות הפרוזדורית.
התוצא העיקרי של המחקר היה הערכת היכולת הגופנית כפי שנמדדה לפי שיא צריכת החמצן, שהוא מנבא משמעותי מאוד לתמותה בחולי אי-ספיקת לב.
המחקר הקטן כלל 52 חולים, כאשר 26 חולים חולקו באקראי לאבלציה באמצעות צנתר ו-26 חולקו באקראי לטיפול הסטנדרטי הנוכחי לאיזון קצב הלב באמצעות חסמי ביתא ו/או דיגוקסין (80 פעימות לדקה או פחות במנוחה ו-110 פעימות לדקה או פחות לאחר מבחן הליכה לשש דקות). לאחר שנה, 88% מהחולים בקבוצת ההתערבות היו במקצב סינוס תקין ו-96% היו מאוזנים תחת טיפול לאיזון קצב הלב.
החוקרים מדווחים על עליה של 2.13 מ”ל לק”ג לדקה בשיא צריכת החמצן בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לירידה של 0.94 מ”ל לק”ג לדקה בקבוצת איזון קצב הלב, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית. התועלת של אבלציה באמצעות צנתר הופיעה מאוחר יותר, ללא הבל בשיא צריכת החמצן לאחר שלושה חודשים.
באשר לתוצאי סיום משניים, מדדי Minnesota Living with Heart Failure Questionnaire השתפרו משמעותית לאחר שישה ולאחר שניים עשר חודשים בקרב חולים לאחר אבלציה, בהשוואה לקבוצת הביקורת. רמות BNP ירדו משמעותית לאחר שישה חודשים ולאחר שנה בקבוצת ההתערבות. ולסיום, החוקרים זיהו מגמה לפיה חל שיפור במבחן הליכה לשש דקות לאחר שנה, כמו גם מגמת שיפור במקטע הפליטה של חדר שמאל.
J Am Coll Cardiol 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!