בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בקולכיצין מלווה בהפחתת שיעורי היצרות חוזרת בתומכן, כאשר ניתן כטיפול לחולי סוכרת לאחר צנתור כלילי עם הכנסת תומכן מתכת ערום.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה כי טיפול בקולכיצין לאחר צנתור כלילי עשוי להפחית את שיעורי ההיצרות החוזרת בתומכן.
ברקע למחקר הם מסבירים כי שיעורי היצרות חוזרת בתומכן גבוהים במיוחד באוכלוסיות חולים מסוימות, כולל חולי סוכרת, בעיקר כאשר מדובר בתומכני מתכת ערומים. התערבויות תרופתיות להפחתת היצרות חוזרת בתומכן עשויות להיות חשובות.
מדגם המחקר כלל חולי סוכרת עם התווית-נגד לתומכן מצופה-תרופה, שעברו צנתור כלילי עם הכנסת תומכן מתכת ערום. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בקולכיצין במינון 0.5 מ”ג, פעמיים ביום, או פלסבו, למשך שישה חודשים. החוקרים עקבו אחר שיעורי היצרות חוזרת והתפתחות ניאו-אינטימה באמצעות אנגיוגרפיה ואולטרה-סאונד תוך-כלי שבוצעו שישה חודשים לאחר הצנתור.
המחקר כלל 196 חולים עם שיעורי היצרות חוזרת בתומכן שעמדו על 16% בקבוצת ההתערבות ו-33% בקבוצת הביקורת (p=0.007, יחס סיכויים של 0.38). מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה אחד של היצרות חוזרת בתומכן עמד על 6 חולים והתוצאות היו דומות עם אבחנה לפי אנגיוגרפיה או אולטרה-סאונד תוך-כלי.
שטח הלומן שאבד עמד על 1.6 ממ”ר בקבוצת ההתערבות ועל 2.9 ממ”ר בקבוצת הביקורת (p=0.002). תופעות לוואי על-רקע הטיפול התרופתי היו מוגבלות בעיקר למערכת העיכול.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בטיפול בחולים לאחר צנתור-כלילי שאינם מתאימים להכנסת תומכן מצופה-תרופה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!