ממחקר שהוצג בכנס המדעי השנתי של החברה הגריאטרית האמריקאית (AGS) עולה שרופאים נוטים להיכשל בהחזרת מטופלים קשישים עם פירפור פרוזדורים (AF) לטיפול נוגד קרישה לאחר אירועי דמם במערכת העיכול.
החוקרים מציינים שמטופלים קשישים נמצאי באופן מיוחד בסיכון מוגבר לאירועי שבץ איסכמי או TIA על רקע AF , והסיכון מגיע לשיעור שנתי של כ- 10%-15% . במקביל, דימום במערכת העיכול נוטה להיות סיבוך שכיח יחסית במטופלים אלה.
החוקרים עקבו באופן רטרוספקטיבי אחר נתוני שימוש במרשמים של וורפרין (קומדין) ממאגר מידע של חברת ביטוח גדולה בדרום מישיגן מינואר 2005 ועד דצמבר 2010. המחקר כלל מטופלים בגיל 80 ומעלה אשר פיתחו דימומים במערכת העיכול.
נמצא שמבין 1,329 המטופלים שפיתחו דימום גסטרואינטנסיאלי, 516 היו מעל גיל 80. רק 226 (43.8% ) מהם חזרו לטיפול בוורפרין לאחר תקופה חציונית של 65 יום (בטווח שבין 36-96 יום).
מטופלים נטו יותר לחזור לטיפול בוורפרין אם חוו שבץ/TIA (ביחס של פי 3.6, ורווח בר סמך של בין 1.9-5.6 עם p=0.0002 ), או אם סבלו מאי ספיקת לב (ביחס של פי 1.8 , בטווח שבין 1.1-2.5 ו-p=0.01 ).
היסטוריה של סוכרת או יתר לחץ דם לא היוותה גורם חיזוי מובהק לחזרה לטיפול בוורפרין.
הגורמים שהיו קשורים לאי חזרה לטיפול נוגד קרישה כללו היסטוריה של נפילות (יחס סיכון 0.5 , בטווח של 0.3-0.8 , p=0.001 ) ,מחלת כליות כרונית (HR 0.7; 95% CI 0.3 – 0.9, P = .004), שימוש בקלופידוגרל (HR 0.7; 95% 0.2-0.9, P = .03); ונוכחות של דימום מזוהה במערכת העיכול העליונה או הנמוכה (HR 0.6; 95% 0.1 – 0.9, P = .02 ) .
החוקרים מדווחים שהסיבה השכיחה ביותר לאי חזרה לטיפול בוורפרין הייתה אי היכולת להגיע באופן קבוע למרפאת הקרישה ולבצע באופן שוטף את הניטור הנדרש.
המחברים מסכמים כי רופאים אינם מוכנים להתחיל מחדש טיפול בוורפרין במרבית המטופלים שחוו אירועי דימום גסטרואינטנסיאלים. הם ממליצים לרופאים המטפלים לעשות מאמץ להחזרת מטופלים אלה לטיפול נוגד הקרישה לו הם זקוקים.
Fibrillation that Develop Gastrointestinal Bleeding. Abstract D26
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!