התועלת של אספירין במניעת תרומבואמבוליזם ורידי לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך (Ann Intern Med)

אספירין דומה ביעילותו ל-Dalteparin כטיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך, כך עולה מתוצאות מחקר רב-מרכזי, שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.

לדברי החוקרים, מחקרים וסקירות רבות מצאו כי טיפול מניעתי מורחב עם LMWH (Low-Molecular-Weight Heparin) למשך עד שלושים ימים לאחר השחרור מבית החולים מביא להפחתת שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי; עם זאת, הארכת משך הטיפול המניעתי ב-LMWH מביאה להגדלת עלויות הטיפול בחולים לאחר ניתוח להחלפת מפרק ירך.

החולים קיבלו תחילה טיפול מניעתי ב-Dalteparin למשך עשרה ימים לאחר ניתוח אלקטיבי להחלפת מפרק הירך, ולאחר מכן, חולקו באקראי לטיפול בן 28 ימים ב-Dalteparin במינון 5,000 יחידות או אספירין במינון 81 מ”ג, פעם ביום.

חמישה מבין 398 החולים (1.3%) בקבוצת הטיפול ב-Dalteparin אובחנו עם תרומבואמבוליזם ורידי במהלך תשעים ימי המעקב, זאת בהשוואה לחולה אחד מבין 380 המטופלים באספירין (0.3%).

הטיפול באספירין לא היה נחות אך לא היה עדיף על טיפול ב-Dalteparin למניעת תרומבואמבוליזם ורידי, לאור הבדל מינימאלי בעל חשיבות קלינית של 2.0%. תועדו חמישה אירועי תרומבואמבוליזם ורידי בקבוצת Dalteparin, מהם שני תסחיפים ריאתיים ושני מקרים של פקקת ורידים עמוקים פרוקסימאלים, זאת בהשוואה למקרה אחד של פקקת ורידים עמוקים פרוקסימאלית בקבוצת הטיפול באספירין.

לא תועדו מקרים של תסחיף ריאתי פטאלי.

החוקרים לא זיהו דימומים מג’וריים בקבוצת הטיפול באספירין, אך חולה אחת בת 75 שנים (0.3%) שטופלה ב-Dalteparin פיתחה דימום מאסיבי במהלך התיקון הניתוחי של שבר ירך בעקבות נפילה ביום השמיני לאחר ההקצאה האקראית. החולה קיבלה עירוי של שמונה מנות דם ושוחררה לביתה  לאחר 15 ימים.

אירועי דמם לא-מג’ורי, בעלי חשיבות קלינית תועדו ב-4 חולים שטופלו ב-Dalteparin (1.0%) ובשני חולים שטופלו באספירין (0.5%). אירועי הדמם המג’וריים ואירועי הדמם הלא-מג’וריים בעלי חשיבות קלינית כללו כולם המטומה בפצע הניתוחי.

18 חולים בקבוצת הטיפול ב-Dalteparin פיתחו דימומים מינוריים (4.5%) וכך גם שמונה חולים בקבוצת הטיפול באספירין (p=0.164).

לא תועדו אירועי דמם פטאלי. באלו שנדרשו להמשך טיפול באספירין (39 חולים), לא תועדו אירועים תרומבואמבוליים או אירועי דמם מג’ורי בשתי הקבוצות.

לא תועדו הבדלים בין המטופלים באספירין ובין Dalteparin בתוצאי הסיום המשניים, כולל זיהומי פצע, קרישי דם עורקיים או תמותה.

מניתוח להערכת התועלת הקלינית, עם שילוב תרומבואמבוליזם ורידי ודימומים מג’וריים ולא-מג’וריים בעלי חשיבות קלינית, עלה כי 3 מבין 381 החולים שטופלו באספירין (0.8%) פיתחו סיבוכים, זאת בהשוואה ל-10 מבין 398 החולים שטופלו ב-Dalteparin (2.5%, p=0.091).

Ann Intern Med. Published online June 3, 2013

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה