בכתב העת Nutrition, Metabolism, and Cardiovascular Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הטיפול בלנטוס (Insulin Glargine) מלווה בסיכון נמוך יותר לסיבוכים מאקרווסקולאריים, בהשוואה לטיפול בתכשירי אינסולין בזאלי מסורתיים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את הטיפול בלנטוס אל מול אינסולין הומאני בעל טווח פעילות בינוני או ארוך, בהקשר של היארעות סיבוכים בחולי סוכרת.
החוקרים ערכו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה, שכלל נתונים מארבעה מרכזי רפואה ועקבו במשך שלוש שנים אחר חולים עם סוכרת, ללא מחלה מאקרווסקולארית, שקיבלו טיפול באינסולין הומאני בעל טווח פעילות בינוני או ארוך או שטופלו בלנטוס, במטרה להעריך את שיעורי ההיארעות של סיבוכים על-רקע סוכרת (מאקרווסקולאריים, מיקרווסקולאריים ומטבוליים).
מדגם המחקר כלל 1,921 חולים: 744 מטופלים באינסולין בעל טווח פעילות בינוני או ארוך ו-1,177 חולים שטופלו בלנטוס. במהלך שלוש שנות המעקב תועדו 209 מקרים חדשים של סיבוכי סוכרת (28.1%) בקרב מטופלים באינסולין בינוני/ארוך-טווח ו-159 מקרים (13.5%) בקבוצת המטופלים בלנטוס. לאחר תקנון למשתנים שונים, יחס הסיכון לסיבוכי סוכרת עם הטיפול בלנטוס עמד על 0.57, כאשר יחסי הסיכון לסיבוכים מאקרווסקולאריים, סיבוכים מיקרווסקולאריים וסיבוכים מטבוליים עמדו על 0.61, 0.58 ו-0.35, בהתאמה, בהשוואה לטיפול באינסולין הומאני בעל טווח פעילות בינוני/ארוך.
החוקרים מציינים כי לאור מגבלות המחקר, הנובעות ממבנה המחקר, משך המעקב הקצר והעדר נתונים אודות האיזון המטבולי או משך הסוכרת, לא ניתן להתייחס לממצאים כהוכחה לסיבתיות.
Nutr Metab Cardiovasc Dis. 2013 Jun 24
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!