הנוגדן ההומאני החד-שבטי Romosozumab הביא לעליה בצפיפות המינראלים של העצם ויצירת עצם והפחתת ספיגת העצם בנשים לאחר-מנופאוזה עם צפיפות עצם נמוכה, כך עולה מתוצאות מחקר רב-מרכזי, אקראי, מבוקר-פלסבו, בשלב II, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

הטיפול ב- Romosozumab ניתן בזריקות תת-עוריות במרווחים של חודש או שלושה חודשים, במהלך תקופה של 12 חודשים ולווה בעליה מהירה וזמנית בסמני ספיגת עצם; ירידה ממושכת ומתונה בסמני ספיגת עצם ועליה מהירה ומשמעותית בצפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה והירך.

Romosozumab מביא לעליה ביצירת העצם ע”י קישור ל-Sclerostin, מעכב של פעילות אוסטיאובלסטים.

במחקר הנוכחי חולקו באקראי 419 נשים לאחר-מנופאוזה בגילאי 55-85 שנים מ-28 מרכזים ברחבי העולם, כולל 367 נשים שטופלו באחד מחמישה משטרי טיפול בזריקות Romosozumab (70, 140, או 210 מ”ג פעם בחודש או 140 או 210 מ”ג כל שלושה חודשים) או לאחד משני טיפולים בתווית-פתוחה (Alendronate במינון 70 מ”ג בשבוע או Triparatide במינון 20 מיקרוגרם ביום). יתר 52 המשתתפות במחקר קיבלו זריקות פלסבו כל חודש או כל שלושה שבועות.

בכל הנשים תועדו מדדי צפיפות עצם נמוכים דיו להגדרת אוסטיאופורוזיס. התוצא העיקרי היה שיעור השינוי מתחילת המחקר במדד צפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה המותני לאחר 12 חודשים. מבין 383 הנשים שהשלימו את 12 חודשי המעקב, באלו שטופלו ב- Romosozumab תועדה עליה משמעותית בצפיפות המינראלים של העצם בעמוד השדרה המותני, בהשוואה לפלסבו, ללא תלות בתדירות המינונים ובמינון הטיפול.

עליה בצפיפות המינראלים של העצם מתחילת המחקר בעמוד השדרה המותני לאחר 12 חודשים הייתה משמעותית בכל המינונים שניתנו, בטווח שבין 5.4% עם מינון של 140 מ”ג כל שלושה חודשים ו-70 מ”ג פעם בחודש ל-11.3% עם מינון של 210 מ”ג כל חודש. בקבוצת הפלסבו לא נרשמה עליה בצפיפות המינראלים של העצם, בעוד שצפיפות המינראלים של העצם עלתה ב-4.1% עם טיפול ב-Alendronate ו-7.1% עם Teriparatide.

תועדה עליה משמעותית דומה בצפיפות המינראלים של העצם בכלל הירך ובצוואר הירך. העליה בצפיפות העצם שתועדה לאחר 12 חודשים עם טיפול חודשי ב- Romosozumab במינון 210 מ”ג (11.3% בעמוד שדרה מותני, 4.1% בכלל ירך ו-3.7% בצוואר הירך) הייתה גדולה יותר משמעותית מזו שתועדה עם Alendronate ו-Teriparatide. מנגד, לא זוהו הבדלים בצפיפות העצם לאחר 12 חודשים בשליש המרוחק של עצם הרדיוס.

עליה בסמני יצירת עצם תועדה לאחר שבוע מהמינון הראשוני של Romosozumab בכל קבוצות הטיפול, עם שיא לאחר חודש, ולאחר מכן חזרה לערכי הבסיס או מתחת לכך לאחר חודשיים ותשעה חודשים, למרות המשך הטיפול התרופתי. בכל קבוצות הטיפול ב- Romosozumab, רמת Beta-CTX ירדה בתחילה מערכי הבסיס, בעיקר בשבוע הראשון. בחולות שטופלו במינון חודשי של 210 מ”ג הריכוז נותר מתחת לערכי הבסיס לאחר 12 חודשים.

שיעור תופעות הלוואי החמורות עמד על 7% בקרב מטופלות ב- Romosozumab ועל 10% באלו שטופלו במינון חודשי של 210 מ”ג. שיעורים אלו לא היו שונים מאלו שתועדו בקבוצת הפלסבו (14%), Alendronate (8%) או Teriparatide (9%). אף אחת מהתופעות לא נקשרה לטיפול התרופתי.

תגובות קלות באתר ההזרקה היו נפוצות יותר בקבוצת הטיפול ב- Romosozumab בהשוואה לפלסבו, אך לא תועד קשר מנה-תגובה.

נוגדנים קושרים זוהו ב-20% מהמטופלות ב- Romosozumab ונוגדנים עם פעילות מנטרלת בתנאי מעבדה תועדו ב-3%. מנגד, לא זוהו נוגדנים קושרים באף אחת מקבוצות הטיפול האחרות. אולם, הופעת נוגדנים לא השפיעה על אירועים חריגים, פרמקוקינטיקה או פרמקודינמיקה של הטיפול התרופתי.

N Engl J Med. Published online January 1, 2014

לידיעה במדסקייפ