ומה ההמלצה לגבי מרווח בין הריונות בכלל?

שיעור הניתוחים הקיסריים בעולם נמצא במגמת עלייה. אחת הסכנות הנדירות אך חמורות שעולות בלידה לדנית (וגינלית) אחרי ניתוח קיסרי היא קרע של הרחם. סיבוך זה מופיע בכחצי אחוז מהמקרים.

חלק מן הרופאים ממליצים לדחות הריון לאחר ניתוח קיסרי כך שהמירווח בין הלידות יהיה מעל 18 חודשים כדי להוריד סיכון נדיר זה. מחקר שבוצע בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה בסורוקה בחן תוצאות הריון בהתאם למירווח בין הניתוח ללידה הבאה.

המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי לרפואת אם עובר J MATERN FETAL NEONATAL MED

צוות המחקר בראשות ד”ר רועי קסוס, ממחלקת נשים א’ בסורוקה ופרופ’ אייל שיינר, מנהל מחלקת יולדות ד’ בדק תוצאות לידה בקרב 3176 יולדות: 176 נשים שהמרווח בין הניתוח ללידה היה קטן מ 12 חודשים, 728 נשים עם מירווח בין הניתוח ללידה הבאה של 13-18 חודשים, וקבוצת ההשוואה כללה 2272 נשים עם מירווח שמעל 18 חודשים.

חשוב לציין שלא נמצאו הבדלים בין הקבוצות לגבי הסיבוך הנדיר של קרע של הרחם. גם בקבוצת ההריונות עם המירווח הקצר לא נמצאה שכיחות גבוהה של סיבוך נדיר זה.

יחד עם זה, שיעור הלידה המוקדמת היה גבוה יותר בצורה משמעותית בקרב יולדות שהרו בפרק זמן קצר מהניתוח הקיסרי: שיעור הלידות המוקדמות כאשר המרווח בין הניתוח ללידה היה קטן משנה, היה 12% לעומת שיעור של 6.6% כאשר המירווח היה 13-18 חודשים, ורק 5% כאשר המירווח היה מעל 18 חודשים.

פרופ’ אייל שיינר, מנהל מחלקת יולדות ד’ במרכז הרפואי סורוקה: “ילוד וגינלי לאחר ניתוח קיסרי הינו אפשרות מצויינת. יש לזכור ששיעור הסיבוכים הינו נמוך מאד וההחלמה מלידה וגינלית קלה ביותר בהשוואה לניתוח. יחד עם זאת עדיף להימנע מהריון כתשעה חודשים אחרי ניתוח קיסרי, תוך נטילת חומצה פולית,  כי יש לזכור שלידה מוקדמת עלולה להיות סיבוך לא פשוט של מרווח קצר מידי בין הריונות.”

ומה לגבי מרווח מומלץ בכלל בין הריונות?

המרווח האידיאלי בין הריונות מעסיק הרבה מהזוגות בגיל הפריון. כאשר מדובר בהתחלת הילודה בגיל מבוגר יחסית, פעמים רבות מנסים הזוגות להרות במרווחים קצרים, מחשש שאם יידחו את ההיריון עלולה להופיע בעיית פריון. ידוע שהגורם המרכזי שמשפיע על ירידה בפריון הינו גיל האישה, ומלאי הביציות הולך ופוחת עם הזמן.

מרווח קצר בין הריונות נמצא במחקרים גדולים רבים כבעל השפעה שלילית על תוצאות לידה. באופן ספציפי מרווח בין הלידה לתחילת ההיריון שאחריה הקצר מ-6 חודשים נמצא כגורם סיכון מובהק ללידות מוקדמות (מתחת לשבוע 37), למשקלי לידה נמוכים (מתחת ל 2500 גרם), לרעלת הריונית, לירידת מים מוקדמת ואף לקרע של הרחם בקרב נשים שילדו את לידתן הקודמת בניתוח קיסרי.

העלייה בתוצאות השליליות שקשורה למרווח קצר מחצי שנה מוסברת ע”י מספר תיאוריות:

חסר תזונתי יחסי בוויטמינים שאחרי לידה, ובפרט חסר במאגרי חומצה פולית שחשובה ביותר להיווצרות העובר. אכן חוסרים בחומצה פולית נקשרו בסיכון יתר למומים עובריים ובעיקר מומים בצינור העצבי. דהיינו, הגוף עדיין לא התאושש מההיריון הקודם, וטרם ביצע השלמה נאותה של מאגרי הוויטמינים החשובים.

חסר בברזל, אנמיה שלאחר לידה: נשים רבות סובלות מאנמיה במהלך ההיריון וההנקה. לתהליך ההיריון נדרש ברזל בכמות רבה: בעיקר לעובר ולשליה. העובר ייקח את מאגרי הברזל להם הוא נזקק, והחסר יוותר בעיקר לאם. כאשר מדובר במרווח קצר מידי הרי ההתגברות על המחסור בדם הינה קשה יותר. אנמיה הוכחה כגורם סיכון עצמאי לעיכוב גדילה תוך רחמי וללידה מוקדמת. במחקר שבוצע בבית החולים סורוקה וכלל 13,204 יולדות עם אנמיה, נמצא כי אנמיה מהווה גורם סיכון ללידה מוקדמת  ומשקל לידה נמוך גם לאחר נטרול מערפלים כמו גיל אם ומוצא.

חוסר איזון הורמונלי לאחר הלידה, הגורם נזק יחסי למערכת הרבייה.

סטרס (דחק), עקב הנקה.

בשל מורכבות תהליך ההיריון והלידה, והתלות בגורמים מרובים סוציו אקונומיים, אתניים, ורפואיים, נראה שההסבר טמון בשילוב בין התיאוריות המפורטות. וכנראה השילוב ביניהן הוא זה שמסביר את התוצאות הללו.

מצד שני מרווח בין הריונות ארוך מידי (מעל 5 שנים) גם הוא עלול להיות בעייתי מבחינת מוכנות הגוף ותוצאות ההיריון: מחקרים הצביעו על עלייה בכמעט אותם סיבוכים, דהיינו לידות מוקדמות, ירידת מי שפיר מוקדמת משקלי לידה נמוכים ורעלת הריון. מבחינת הרחם, לעומת זאת, לא הודגמה אותה עלייה בשיעור הקרעים עם הרחקת המרווח. הסבר אפשרי הינו ירידה של מוכנות הגוף ללידה שקשה לנטרל מהשפעת הגיל כשלעצמו (כל דבר בעתו).

אז מהו המרווח המושלם? הכל תלוי כנראה בשילוב הרצון ובעיקר המצב הבריאותי, כאשר ללא ספק עדיף (אם ניתן) להרחיק את המרווח מעל 12 חודשים על מנת לשפר (לפחות באופן תיאורטי) את תוצאות ההיריון.

נמסר על ידי

ענבר גוטר, דוברת;   שרון אדרי, ע’ דוברת