בחולים עם מחלות ממאירות וסוכרת, המטופלים באינסולין, תועד סיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לחולי סרטן ללא-סוכרת, כאשר שיעורי התמותה הגבוהים ביותר תוארו בחולים המטופלים באינסולין.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בספרות הרפואית יש עדויות לפיהן בחולי סוכרת, ובפרט באלו המטופלים באינסולין, שיעור גבוה יותר של תחלואה נלווית. מספר גורמים עשויים לתרום לכך, כולל אבחנת ממאירות בשלב מאוחר ומתקדם יותר, הצעת טיפול פחות אגרסיבי לחולים עם ממאירות וסוכרת ותמותה גבוהה יותר עקב ניתוח לטיפול במחלה ממארת עם סוכרת מטופלת באינסולין.
עם זאת, מאחר ונתוני החולים נאספו ממאגרים ארציים, לא ניתן לשלול סיבתיות הפוכה במהלך 6-12 החודשים הראשונים לאחר אבחנת ממאירות, כך למשל כי ממאירות חמורה או כי הטיפול לממאירות עצמו הוביל לצורך בטיפול באינסולין.
באשר לכל המחלות הממאירות יחדיו, החוקרים מדנמרק מצאו כי בחולים עם סוכרת במשך שנתיים, שטופלו באינסולין בעת אבחנת הממאירות, שיעורי התמותה היו גבוהים פי ארבע, בהשוואה לחולים עם מחלות ממאירות, אך ללא סוכרת. הסיכון המוגבר תועד שנה לאחר אבחנת ממאירות.
מנגד, הסיכון לתמותה היה הרבה יותר נמוך בחולים שטופלו בתכשירים היפוגליקמיים פומיים. בהשוואה לחולים ללא סוכרת, באוכלוסיה זו תועדה עליה של כ-10% בסיכון לתמותה בגברים ובנשים.
במסגרת המחקר הנוכחי החוקרים התבססו על מאגרים לזיהוי כל החולים עם מחלות ממאירות, שאובחנו בדנמרק בין השנים 1995-2009. החולים סווגו לארבע קבוצות בהתאם למצב הסוכרת בעת האבחנה של ממאירות: ללא סוכרת, סוכרת ללא טיפול תרופתי, סוכרת עם טיפול תרופתי פומי בלבד וסוכרת המטופלת באינסולין.
מבין 426,129 חולים עם אבחנה חדשה של ממאירות, 42,205 חולים אובחנו עם סוכרת לפני אבחנת המחלה הממארת. חציון משך הסוכרת בעת האבחנה עמד על 1.28 שנים בחולי סוכרת שלא נטלו טיפול תרופתי, 1.74 שנים באלו שקיבלו טיפול פומי ו-1.65 באלו שטופלו באינסולין.
באשר למחלות ממאירות בכללותן ובמרבית האתרים הספציפיים, בחולים עם סוכרת תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר בהשוואה לחולי סרטן ללא-סוכרת. עליה מובהקת סטטיסטית בשיעורי התמותה תועדה בכל שלוש קבוצות החולים עם סוכרת לכל הממאירויות יחדיו ולממאירות מעי גס ורקטום, שד, שחלות, צוואר רחם ורחם ושלפוחית שתן. בנוסף, החוקרים מציינים כי בחולים שטופלו באינסולין תועדה עליה משמעותית בתמותה בכל הממאירויות הללו, כמו גם במקרים של ממאירות של הרקטום, ריאה וערמונית.
ישנם מספר הסברים אפשריים לפרוגנוזה הגרועה יותר של מחלות ממאירות בחולים עם סוכרת, כולל מחלות רקע נפוצות יותר, עיכוב באבחנת ממאירות בשל מיסוך תסמיני ממאירות ואינטראקציה עם טיפול לממאירות. תתכן השפעה ישירה למשטרי טיפול להפחתת רמות הסוכר בדם, המובילה לממאירות פרוגרסיבית יותר בעת האבחנה ו/או פרוגנוזה גרועה יותר.
באופן תיאורטי, ניתן לשער כי היפראינסולינמיה, כתוצאה מעמידות לאינסולין או חשיפה לאינסולין אקסוגני, מאיצה את גדילת הגידול, אך השערה זו אינה זוכה לתמיכה ממחקרים שונים. הנתונים אינם יכולים לקבוע סיבתיות, אך ממצאי המחקר תומכים בהשלמת מחקרים נוספים בנושא וכמובן, מאחר ומדובר במחקר תצפיתי, לא ניתן לקבוע סיבתיות.
Diabetologia
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!