עיכוב במימוש המרשם הראשון של טיפול נוגד טסיות לאחר PCI קשור לעלייה מובהקת בסיכון לתמותה ו-MI חוזר (J Am Heart Assoc)

איחור במימוש מירשם של קלופידוגרל לאחר ביצוע PCI קשור לעלייה ניכרת ומובהקת בסיכון לאירוע MI חוזר ולתמותה, ללא קשר לסוג הסטנט שבו בוצעה הפרוצדורה, כך עולה מנתוני רשם שבוצע בקנדה במחוז קולומביה הבריטית.  נתון משמעותי נוסף העולה מהרשם הוא שכ-1 מתוך 3 מטופלים אינו מממש את המירשם לקלופידוגרל שקיבל לאחר ה-PCI בתוך חלון הזמן שהוגדר לו, ולכן החוקרים ממליצים על יישום תכנית הדרכה שתעלה את היענות המטופלים לנטילת טיפול נוגד טסיות בזמן .

נכללו ברשם כ-3,600 מטופלים שעברו PCI עם סטנט מצופה תרופה (DES) וכ-12,030 עם סטנט מתכת ערום (BMS) , בין 2004-2006 .

בעוד שחציון תקופת מימוש המרשם לקלופידוגרל ממועד השיחרור היה יום אחד, 30% ו-31% ממטופלי ה-DES וה-BMS , בהתאמה לא מימשו את המרשם בתוך 3 הימים של לאחר השיחרור. המטופלים שלא מימשו המירשם היו בדר”כ מבוגרים יותר ולאחר STEMI ועם יותר תחלואה נלווית מאשר אלה שמימשו את המירשם בתוך 3 ימים.

כאמור, לסוג הסטנט והסיכון לאירועים במהלך השנתיים של לאחר מכן לא היה קשר לסיכון המוגבר לאירועים בקרב אלה שלא מימשו את המירשם לקלופידוגרל בזמן.

בטבלאות הבאות מוצגים יחסי הסיכון למאחרים במימוש המירשם לקלופידוגרל במהלך תקופת מעקב של שנתיים:

טבלה 1 – סיכון יחסי לאורך שנתיים לפי ימי פיגור במימוש מירשם קלופידוגרל עבור מטופלי DES



























HR (95% CI)>1 יום


HR (95% CI)>3 ימים


HR (95% CI)>5 ימים

מוות


2.3 (1.6-3.4)


2.4 (1.7-3.4)


3.0 (2.0-4.3)

אישפוז חוזר בשל MI


1.7 (1.2-2.3)


2.0 (1.5-2.7)


1.7 (1.2-2.4)

מוות/MI


1.8 (1.4-2.3)


2.0 (1.6-2.6)


1.9 (1.5-2.5)

טבלה 2 – סיכון יחסי לאורך שנתיים לפי ימי פיגור במימוש מירשם קלופידוגרל עבור מטופלי BMS
























HR (95% CI)>1 יום


HR (95% CI)>3 ימים


HR (95% CI)>5 ימים

מוות


2.1 (1.7-2.6)


2.2 (1.9-2.6)


2.1 (1.7-2.5)

אישפוז חוזר בשל MI


1.7 (1.4-2.1)


1.8 (1.5-2.1)


1.7 (1.4-2.0)

מוות/MI


2.0 (1.7-2.3)


2.0 (1.8-2.3)


1.9 (1.7-2.2)

בנוסף, נמצא שהסיכון לאירועים , כבר במהלך 30 הימים הראשונים של לאחר השיחרור היה גדול יותר בקרב אלו שאיחרו במימוש המרשם עם סיכון יחסי של פי 5.5 (בטווח 3.5-8.6) לתמותה ופי 3.1 (בטווח בין 2.4-4.0) לאישפוז חוזר, ללא קשר לסוג הסטנט.

כצפוי, מטופלים שהושתל בהם DES אשר לא מימשו כלל את המירשם לקלופידוגרל היו בסיכון של פי 12 (בטווח 7.2-19.9) לתמותה  , ושל מושתלי ה-BMS פי 5.1 (בטווח 4.0-6.6) .

לטענת המחברים הנתון לפיו 1 מכל 3 מטופלים אינו נוטל את הקלופידוגרל בזמן עקבי עם מימצאי מחקרים אחרים. הם מציינים שלא ניתחו במסגרת המחקר את הגורמים הקשורים לדחיית נטילת המירשם. עם זאת , הם מדגישים כי נראה שגיל מבוגר יותר, מס’ התרופות הכולל שהמטופל נוטל, ומעמד סוציואקונומי נמוך/העדר ביטוח רפואי מספק היו קשורים להיענות נמוכה יותר.

המחברים ממליצים על כמה צעדים שעשויים לשפר את ההיענות ומימוש המירשם בזמן:


  • שיפור תכנית שיחרור מבית החולים

  • הסבר ותדרוך חשיבות הטיפול למטופלים

  • פישוט רגולציית הטיפול והסרת מכשולים בירוקרטיים

  • לוודא מעורבות מוקדמת של רוקח קהילתי בהמשך הטיפול

בנוסף, החוקרים ציינו כי מחקרים אחרונים של DES הראו שמעקב טלפוני בנקודות זמן מוגדרות לאחר ה-PCI משפר היענות לטיפול נוגד טסיות פומי במהלך השנה הראשונה. להערכתם, יישום ההמלצות הללו ישיג שיפור בתוצאות הקליניות ארוכות הטווח של אוכלוסיית מטופלים זו.

 J Am Heart Assoc. 2014;Epub ahead of print.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה