מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת American Heart Journal, עולה כי בקרב חולים עם תסמונת כלילית חדה מתחת לגיל 75 שנים, הסיכון לתוצאות איסכמיות היה נמוך משמעותית עם טיפול ב-Prasugrel לעומת Clopidogrel בחולים מעשנים, בהשוואה לאלו שאינם מעשנים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של הרגלי עישון על פעילות נוגדת-טסיות ותגובה לטיפול, הם בחנו את הקשר תלוי-זמן בין הרגלי עישון ובין תגובתיות טסיות תחת טיפול והתוצאות הקליניות תוך השוואת Prasugrel מול Clopidogrel בחולים עם תסמונת כלילית חדה, שטופלו שמרנית, ללא רה-וסקולריזציה.
מדגם המחקר כלל 7,062 חולים בגיל מתחת 75 שנים ממדגם TRILOGY ACS, שחולקו באקראי לטיפול ב-Prasugrel לעומת Clopidogrel. החוקרים בחנו את הנתונים לאורך שלושים חודשים, תוך הערכת הרגלי העישון בתחילת המחקר ולאורך זמן.
1,613 משתתפים (23%) נכללו בתת-מחקר להערכת תפקוד טסיות על-סמך מדידות PRU (P2Y12 Reaction Unit). במעשנים בווה (1,566 משתתפים, 22%) בתחילת המחקר תועדו פחות מחלות רקע, בהשוואה לאלו שאינם מעשנים; כמחצית מהם הפסיקו לעשן במהלך המעקב. למרות שחציון רמות PRU תחת הטיפול היו נמוכות יותר עם Prasugrel לעומת Clopidogrel, במעשנים בהווה תועדו מדדי PRU נמוכים יותר בשתי קבוצות הטיפול, בהשוואה לאלו שאינם מעשנים, ללא אינטראקציה דיפרנציאלית של התגובה לטיפול לפי הרגלי עישון.
תדירות מקרי תמותה קרדיווסקולארית, אוטם שריר הלב או אירוע מוחי במעשנים בהווה הייתה נמוכה משמעותית עם Prasugrel (11.7%) לעומת Clopidogrel (18.6%), אך לא זוהו הבדלים בלא-מעשנים (13.8% לעומת 13.7%), עם אינטראקציה משמעותית בין הטיפול והרגלי עישון בתחילת המחקר (P=0.0002). אירועי דמם היו נפוצים יותר במטופלים ב-Prasugrel, ללא אינטראקציה משמעותית בין הטיפול והרגלי עישון בתחילת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים עם תסמונת כלילית חדה מתחת לגיל 75 שנים, הסיכון לסיבוכים איסכמיים היה נמוך משמעותית עם Prasugrel, בהשוואה ל-Clopidogrel, בקרב מעשנים בהשוואה ללא-מעשנים.
Am Heart J. 2014 Jul;168(1):76-87
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!