הסיכון לזיהומים חמורים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, המטופלים במעכביTNF(Tumor Necrosis Factor) דומה לסיכון בחולים המקבלים טיפולים ביולוגיים אחרים, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העתArthritis Care & Research.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שטופלו במעכבTNFשני או שקיבלו טיפול ביולוגי אחר, בין השנים 1998-2011.
הסיבה בגינה בחרו החוקרים חולים שהחלו טיפול במעכבTNFשני הייתה להימנע מערפלנים, מאחר וחולים שנכשלו בטיפול ראשון מסוג זה עשויים לסבול ממחלה חמורה יותר וסיכון מוגבר לזיהום. כמו כן, רק שלושת מעכביTNFהראשונים בשוק (שהםEtanercept Infliximab , ו- Adalimumab ) נכללו לאור שימוש מוגבל בתכשירים חדשים יותר במסגרת תקופת המחקר.
הסקירה כללה 3,152 משתתפים ו-4,158 טיפולים ביולוגיים, כאשר ב-3,111 מקרים מדובר היה בהתחלת טיפול במעכביTNF. עוד תועדו 596 מקרים בהם הותחל טיפול ב-Rituximabו-451 מקרים בהם הותחל טיפול ב-abatacept.
עם חציון מעקב של מעט למעלה משנה, תועדו 165 אשפוזים עקב זיהומים חיידקיים. אלו כללו בעיקר דלקת ריאות (37%), זיהומי רקמה רכה/צלוליטיס (22%) וזיהומים בדרכי השתן (9%). חציון הזמן תחת הטיפול לפני התפתחות זיהום עמד על 250 ימים עם מעכביTNF, 195 ימים עםRituximabו-251 ימים עםAbatacept.
בהשוואה ל-Etanercept(אנברל), יחס הסיכון המתוקן לזיהומים חיידקיים, שדרשו אשפוז, עמד על 1.1 עםAbataceptו-1.4 עםRituximab . לא תוארו הבדלים מובהקים בשיעור הזיהומים החמורים ביןAdalimumabוביןEtanercept(יחס סיכון של 1.4 ברווח בר סמך של בין 0.9-2.2 ), אך עםInfliximabתועדו שיעורי גבוהים יותר משמעותית (יחס סיכון של פי 2.3 מול Etanercept ברווח בר סמך בין 1.3-4.0).
גורמי סיכון לזיהומים חיידקיים חמורים כללו גיל בין 50-70 שנים (יחס סיכון של 2.8), גיל מעל 70 שנים (יחס סיכון של 2.7), מחלת ריאות חסימתית כרונית (יחס סיכון של 1.8) ומינון פרדניזון של מעל 7.5 מ”ג ליום (יחס סיכון של 1.8).
מדדי דלקת מוגברים לוו בסיכון מוגבר לזיהומים חיידקיים. בחולים ברבעון השלישי של מדדי שקיעת דם (22-42 מ”מ לשעה) תועד יחס סיכון של 1.9, בעוד שבאלו ברבעון העליון (מעל 42 מ”מ לשעה) תועד יחס סיכון של 4.1.
הסיכון היה גבוה יותר באלו ברבעון העליון של מדדיCRP(מעל 1.8 מ”ג לד”ל), עם יחס סיכון של 2.3.
כמו כן, תועדה מגמת סיכון מוגבר עם מדד מסת גוף נמוך (מתחת ל-20 ק”ג למטר בריבוע), עם יחס סיכון של 1.9.
לא תואר קשר בין הסיכון לזיהום ובין נוכחותRF(Rheumatoid Factor) או נוגדנים כנגדCCP(Anti-Cyclic Citrullinated Peptide).
החוקרים מסכמים כי בהערכת הסיכון לאשפוז עקב זיהום על-רקע טיפול ביולוגי יש לקחת בחשבון מאפיינים אחרים המעלים את הסיכון לזיהום (דוגמת טיפול בגלוקוקורטיקואידים ומינון הטיפול, כמו גם מחלות רקע), ולשקול זאת כאשר בוחנים את פרופיל הבטיחות של טיפול ביולוגי ספציפי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שלא הגיבו לטיפול במעכבTNFבעת בחירת הטיפול החדש.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!