ריצה סדירה כחלק מפעילות גופנית, גם ריצה ברמה תחרותית, הינה דרך מצוינת לשיפור הכושר הגופני בימים הראשונים לאחר אוטם חד של שריר הלב. עם זאת, בחלק מהחולים לאחר הפגיעה הלבבית, ייתכן וקיים סף פעילות גופנית בטוחה, כאשר מעבר לסף זה חלה עליה בשיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.

החוקרים מדווחים כי שיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם במהלך תקופה ממוצעת של עשר שנים ירדו באופן עקבי בחולים שהקפידו על פעילות גופנית ברמה גבוהה לאחר אוטם שריר הלב, עם קשר דמוי מנה-תגובה, לאחריו נראה כי היה חל היפוך בתועלת.

במדגמי National Runners’ Health Study (משתתפים שגויסו בין 1991-1994 ו-1998-2001) ו-National Walkers’ Health Study (משתתפים שגויסו בין 1998-2001), שיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם בהשוואה לקבוצת החולים עם רמת הפעילות הגופנית הנמוכה ביותר (פחות מ-1.1 MET/h/day) ירד ב-21% באלו שהלכו או רצו בהיקף של 1.1-1.8 MET/h/day, ב-24% באלו שהקפידו על פעילות גופנית בהיקף של 1.8-3.6 MET/h/day, ב-50% עם 3.6-5.4 MET/h/day וירדו בהיקף של 63% בחולים שהקפידו על פעילות גופנית בהיקף של 5.4-7.2 MET/h/day. עם זאת, באלו שעסקו בפעילות גופנית בהיקף שעלה על 7.2 MET/h/day נרשמה עליה של 12% בשיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם.

החוקרים כותבים כי פחות מ-6% מהמשתתפים במחקר הנוכחי עסקו בפעילות גופנית שעלתה על 7.2 MET/h/day לאחר אוטם חד של שריר הלב, וקבוצה זו כללה בעיקר אצנים. ביתר 94% מהמשתתפים תועדה ירידה הדרגתית בשיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם עם הגדלת היקף הפעילות הגופנית, עם תועלת גדולה יותר עם פעילות מעבר לסף המומלץ כיום שך 1.07-1.8 MET/h/day (150 דקות של פעילות גופנית מתונה או 75 דקות של פעילות גופנית מאומצת).

מהנתונים עולה כי התועלת של ריצה או הליכה אינה עולה ללא מגבלה וכי מעל סף מסוים, ככל הנראה סף שהוא ריצה של 50 קילומטרים בשבוע, חלה עליה משמעותית בשיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם.

ריצה הינה פעילות הרבה יותר מאומצת מצורות אחרות של פעילות גופנית בהן עוסקים חולים ששרדו אוטם חד של שריר הלב.

במקביל לירידה בשיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם, תועדה גם ירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה עם פעילות גופנית. יתרה מזאת, שיעורי התמותה עקב מחלות לב וכלי דם לא נבעו מהפרעות קצב, אך נקשרו עם אי-ספיקת לב על-רקע מחלה איסכמית מאחר וברצים הפעילים ביותר שהשתתפו במדגם פרופיל גורמי הסיכון למחלה כלילית היה טוב יותר, בהשוואה לאלו שעסקו בפעילות גופנית באופן פחות אינטנסיבי: מדדי לחץ דם, ערכי LDL ומדד מסת גוף נמוכים יותר, לדוגמא, עם שכיחות נמוכה יותר של מטופלים בתרופות לאיזון רמות הסוכר בדם, גם לאחר תקנון לגיל ומין.

המחקר הפרוספקטיבי מספק את הנתונים הראשונים בבני אדם לפיהם חלה עליה מובהקת סטטיסטית בסיכון למחלות לב וכלי דם עם פעילות גופנית ברמה הגבוהה ביותר. ממצאים אלו מבוססים על מדגם חולים לאחר אוטם שריר הלב ודורשים אישור במדגמים נוספים של משתתפים בריאים, בטרם ניתן יהיה להשליך את המסקנות על האוכלוסיה הכללית.

Mayo Clinic Proceedings

לידיעה במדסקייפ