במחקר שפורסם לאחרונה ב-Arthritis & Rheumatology מדווחים החוקרים על כך שטיפול באמצעות adalimumab (יומירה, אבווי) בספונדילאוארתריטיס פריפריאלית (SpA) אקטיבית שאינה פסוריאטית , שיפר באופן מובהק סימנים, סימפטומים ותפקוד גופני במטופלים שנכשלו בטיפול ב-NSAIDS , ועם תופעות לוואי שאינן חורגות מהידוע בקבוצות מטופלים אחרות באדאלימומאב.
מחקר זה הנקרא ABILITY-2 הוא מחקר מתמשך, רב מרכזי בשלב III . למחקר גויסו מטופלים עם SpA פריפריאלי מעל גיל 18, שעמדו בקריטריוני ASAS ל-SpA פריפריאלי, ושלא אובחנו לפני כן עם פסוריאזיס שגרונית או אנקילוזניס ספונדליטיס, ואשר לא הגיבו היטב , או שלא היו סבילים ל-NSAIDS .
המטופלים חולקו באופן אקראי ביחס של 1:1 לקבלת אדאלימומאב במינון 40 מ”ג מידי שבועיים או פלצבו למשך 12 שבועות, שלאחריהם בוצע מעקב פתוח תווית למשך 144 שבועות. יעד המחקר המרכזי היה שיעור המטופלים שהשיגו את קריטריון התגובה ל-PsA (מדד ה-(PSpARC 40 ) לאחר 12 שבועות המעיד על שיפור של מעל 40% ביחס למצב הבסיס (מעל 20 מ”מ שיפור אבסולוטי בסולם ויזואלי – VAS) באמצעות שיפור מעל 40% בסולם הערכת גלובלית של פעילות מחלה וכאב ב-1 או יותר מהבאים: מפרקים נפוחים ורגישים; דלקת אצבעות או דלקת גידים. החוקרים עקבו גם אחרי תופעות לוואי שדווחו במהלך המחקר.
המטופלים חולקו כאמור באופן אקראי לפלציבו (81) ולאדאלימומאב (84). המאפיינים הדמוגרפיים ומאפייני המחלה היו דומים באופן כללי בשתי הקבוצות. בשבוע ה-12, שיעור גדול יותר של מטופלים בקבוצת האדאלימומאב השיגו את יעד ה- PSpARC 40 : שיעור של 39% בהשוואה ל-20%, וההבדל היה מובהק. בסה”כ נמצא שיפור גדול יותר בתוצאות הנוספות בקבוצת הטיפול הפעיל בהשוואה לפלציבו. שיעורי תופעות הלוואי היו דומים בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי אדאלימומאב משפר את הסימנים, סימפטומים ותפקוד גופני של מטופלים עם PsA לא פסוריאטי פעיל שלא הגיבו או לא היו סבילים ל-NSAIDS . שיפור זה התקבל עם פרופיל בטיחות עקבי עם זה הידוע באשר לטיפול באדאלימומואב באנקילוזינג ספונדליטיס, דלקת שגרונית פסוריאטית, ומחלות המתווכות ע”י מערכת החיסון.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!