הירידה האבסולוטית בסיכון לאירועים אמבוליים בחולי סוכרת הסובלים מפרפור פרוזדורים (AF) המטופלים ב-dabigatran (פרדקסה, בורינגר אינגלהיים) בהשוואה לאלה המטופלים בוורפרין (קומדין, תרו) גדולה יותר מאשר זו שהושגה במטופלים לא סוכרתיים, כך עולה מאנליזה חדשה של מחקר ה-RE-LY . במילים אחרות, ניתן לאמר, שהרציונל להעביר מטופלים עם AF מוורפרין לדביגרטן גדול עוד יותר בחולי סוכרת.
ברקע מציינים המחברים כי סוכרת סוג 2 שכיחה בקרב מטופלים עם AF. במחקר ה-RE-LY איפשר לחוקרים להעריך את המאפיינים, התוצאות והאפקטיביות של דביגטרן בקרב חולי סוכרת סוג 2 שהשתתפו במחקר.
מאפייני המטופלים והתוצאות הושוו בין אלה שהיו חולי סוכרת ללא , וכן גם היעילות היחסית של כל מינון של דביגטרן (150 מ”ג או 110 מ”ג פעמיים ביום) בהשוואה לוורפרין.
החוקרים מדווחים כי מבין 18,113 המשתתפים ב-RE-LY , היו 4,221 סוכרתיים (23.3%). מטופלים סוכרתיים היו בדר”כ צעירים יותר (גיל ממוצע 70.9 לעומת 71.7 ללא סוכרתיים), נוטים יותר לסבול גם מיתר לחץ דם (86.6% לעומת 76.5%) , לסבול ממחלה כלילית (37.4% לעומת 24.9%) ומטרשת עורקים פריפריאלית (5.6% לעומת 3.2%) . כל ההבדלים היו מובהקים עם p<0.01.
שיעור הזמן שבו מטופלי הוורפרין היו בטווח התראופוטי של ה-INR היה 65% אצל חולי סוכרת לעומת 68% אצל אלה שלא היו חולי סוכרת. החוקרים מציינים כי ללא תלות בסוג הטיפול, שבץ או אירוע אמבולי סיסטמי היה שכיח יותר בקרב חולי הסוכרת : 1.9% לשנה לעומת 1.3% , p<0.001.
הסוכרת הייתה קשורה גם עם סיכון מוגבר לתמותה (5.1% לשנה לעומת 3.5%, p<0.001) ודימומים מג’וריים (4.2% לשנה לעומת 3.0%, p<0.001) .
הירידה האבסולוטית בשבץ או אירועים סיסטמיים אמבוליים תחת טיפול בדביגרטן בהשוואה לוורפרין הייתה גדולה יותר בקרב חולי הסוכרת בהשוואה לאלה שלא היו סוכרתיים: 0.59% לשנה תחת דביגטרן 110 מ”ג בסוכרתיים לעומת 0.05% בלא סוכרתיים, וירידה של 0.89% בשנה תחת דביגטרן 150 מ”ג בסוכרתיים לעומת 0.51% בלא סוכרתיים.
החוקרים מסכמים כי בהשוואה למטופלים עם AF שאינם סוכרתיים, מטופלי ה-AF הסוכרתיים נהנים מירידה אבסולוטית גדולה יותר באירועי שבץ ואירועים אמבוליים כאשר הם מועברים מטיפול בוורפרין לדביגטרן .
Int J Cardiol.2015 May 28;196:127-131
הערת המערכת: אנליזה חשובה שכן כפי שמצויין במאמר שיעור גבוה מהסובלים מ-AF הם סוכרתיים, מה שהופך אותם למטופלים פגיעים וברמת סיכון גבוהה יותר לאירועים. העובדה שהם “נהנים” יותר מחבריהם הלא סוכרתיים, מהעברתם מהטיפול בוורפרין ל-NOACs , ובמקרה של מחקר זה לדביגטרן, מהווה סיבה נוספת להעדיף עבורם טיפול זה ע”פ וורפרין, וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון גם את ההיענות הגבוהה יותר הצפוייה בטיפול ב-NOACs בקרב קבוצה זו שממילא נדרשת לעבור באופן תכוף בדיקות ניטור שונות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!