אוסטאופורוזיס היא מחלה נפוצה המשפיעה על מיליונים של מבוגרים. שבר בירך הוא המניפסטציה העיקרית של senile osteoporosis. שבר בירך אינה רק בעיה שכיחה אלא גם קשורה אליה תחלואה ותמותה משמעותיים. התמותה המדווחת היא 20% בשנה הראשונה לאחר השבר בירך, כאשר אחד מכל חמישה חולים עם שבר נזקקים לטיפול של אחות בביתו. גורמי סיכון רבים לשבר בירך הוצעו ומצבים הגורמים לספיגת סידן נמוכה מעורבים בסיבתיות של הפרעה זו. היות וחומצת קיבה מזרזת ספיגה של סידן לא מסיס דרך המזון, הוצע כי תרופות המעכבות חומציות קיבה עשויות להביא לירידה בספיגה.

מחקר מקרה ביקורת זה בוצע תוך שימוש במאגר נתונים גדול בבריטניה. במחקר השתתפו 13,556 חולים עם אירוע ראשון של שבר בירך. החולים הושוו עם 135,386 משתתפי ביקורת מותאמים גיל ומין. שימוש בתרופות ומצבים בריאותיים גם כן הושוו בין שתי הקבוצות, כולל שימוש ב-PPI (מעכבי משאבת פרוטון) ו-H2RAs (אנטגוניסטים לרצפטור של היסטמין 2). הסיכון לשבר בירך עלה משמעותית בקרב חולים, שלקחו טיפול ארוך (מעל שנה) ב-PPI (OR– 1.44, רווח ברך סמך [CI] 95% : 1.30-1.59) ואפילו גבוה יותר בחולים הלוקחים מינונים גבוהים של PPI ליותר משנה (OR-2.65, 95% CI :1.80-3.90). הערכים המתאימים עבור שימוש ב- H2Rasגם כן דווחו במחקר (OR 1.23, 95% CI: 1.09-1.40 ו- OR 1.30, 95% CI: 1.16-1.46 בהתאמה). כשאנליזות אלה הותאמו רק לחולים, שידוע שיש להם מחלת ריפלוקס גסטרו-אסופגיאלי, לא היו הבדלים משמעותיים המבוססים על המחלה, שבגללה הנעשה שימוש ב-PPI או ב- H2RAs.

ממצאים אלה מחזקים דאגה, שדווחה במחקר אחר, שנעשה לאחרונה, המצביע על עליה קלה בקשר בין שימוש ב-PPI ובין שבר בירך. ה-OR באותו מאמר עבור שבר בירך היה מוגבר (1.45, 95% CI: 1.28-1.65) אך ירוד עבור חשיפה ל- H2RAs(0.69, 95% CI: 0.57-0.84). למרות שמנגנון הפעולה המוצע לאוסטאופורוזיס הוא ירידה בספיגת סידן בשל ירידה בהפרשת חומצת קיבה, לא קיימת עדות, שמצבים אחרים של דיכוי הפרשת חומצה יותר משמעותי, כגון pernicious anemia ווגוטומיה, קשורים עם אוסטאופורוזיס ושבר בירך. דיכוי פעולת החומצה על ידי PPI ו- H2RAsאפילו לא מגיע לרמה של א-כלורידיה המופיעה עם המצבים הנ”ל.

במחקר הנוכחי, למרות שהחוקרים ניסו לאזן ערפלנים, יש לציין כי החולים עם שבר בירך היו יותר עתידים להשתמש בתרופות אנטי פרכוסים (OR 3.42, 95% CI: 3.0-3.9), תרופות אנטי חרדה       (1.76, 95% CI: 1.67-1.85), תרופות נוגדות דיכאון (2.17, 95% CI: 2.03-2.32) ובתרופות אנטי פסיכוטיות (3.34, 95% CI: 3.03-3.67). עובדה זו חשובה היות ושימוש בבנזודיאזפינים וב- phenytoin היא גורם סיכון הקשור לאוסטאופורוזיס ולשבר בירך. לפיכך, לחוסר איזון זה יכולה להיות השפעה מערפלת בלתי ידועה.

גם לאוסטאוקלסטים יש משאבות פרוטון, שנעשה בהן שימוש במהלך הפרשת יוני מימן לשם ספיגת העצם. PPI סלקטיבי לאוסטאוקלסט ועל כן יש להם פוטנציאל אנטי ספיגה, שעשוי למנוע שברים. לא קיים מחקר עד כה, שהעריך היפותיזה זו.

אוסטאופניה היא פרה קורסר מוכר לשבר הקשור לאוסטאופורוזיס. זהו מצב הניתן לטיפול תוך שימוש מתאים בסידן, בויטמין D ובטיפולים פרמקולוגיים אחרים. חולים הנמצאים בסיכון צריכים לעבור סיקור על ידי bone densitometry.

לסיכום, יש צורך במחקרים נוספים, לפני שהתצפיות מהמחקר הנוכחי יאומתו. חולים צריכים להיות מודעים, שממצאים אלה עדיין לא מאושרים. בנוסף, חולים הלוקחים טיפולים מדכאי הפרשת חומצה בקיבה צריכים לדון עם הרופא המטפל שלהם בנוגע לדאגות שצצות, לפני הפסקת הטיפול על דעת עצמם.

JAMA. 2006;296:2947-2953

לידיעה במדסקייפ