ממחקר חדש עולה כי טיפול CPAP (Continuous Positive Airway Pressure) מביא לשיפור ב-OSA (Obstructive Sleep Apnea) בחולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית, אך מצטברות עוד ועוד עדויות לפיהן הטיפול מביא גם לשיפור התפקוד הלבבי. כעת, מחקר קטן מצא כי CPAP משפר את מדדי LVEF, ללא העלאת דרישות החמצן של שריר הלב.

7 חולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית ו-OSA שעברו טיפול CPAP לילי למשך 6 שבועות, זכו לעליה משמעותית הן במדדי LVEF והן במדד WMI (Work Metabolic Index), מדד ליעילות שריר הלב, הנגזרת מבדיקות אקו והערכת מטבוליזם של שריר הלב בבדיקת PET.

למרות שהממצאים מבוססים על מספר קטן של חולים, הם יכולים לסייע למצוא מענה לשאלה מרכזית בנוגע לערך הפוטנציאלי של טיפול CPAP בחולי אי-ספיקת לב ו-OSA, ואם שריר הלב משלם מחיר בעקבות יכולת הטיפול לשפר את התפקוד הלבבי.

לדברי החוקרים, לנושא יש מקבילה פרמקולוגית. חסמי ביתא ומעכבי ACE, עיקרי הטיפול התרופתי באי-ספיקת לב, משפרים את התפקוד הלבבי, תוך שמירה על היעילות הלבבית. אך חומרים יונוטרופיים, הניתנים דרך הוריד, משפרים את התפקוד הקונטרקטילי, על חשבון היעילות הלבבית, ולכן מזיקים ופוגעים בסיכויי ההישרדות של החולים. במספר היבטים, השפעות CPAP עשויות להיות אנלוגיות להשפעות הכרוניות של חסמי ביתא בחולי אי-ספיקת לב. עם זאת, נראה כי יתרונות CPAP הינם אדטיביים לפעילות חסמי ביתא, שכן כל המשתתפים במחקר טופלו בחסמי ביתא, וכן במעכבי ACE או ARB.

מבין 12 החולים היציבים במרפאת אי-ספיקת לב, בדרגת NYHA של 2 או 3, מדדי LVEF של 40% ומטה, שעברו בדיקת שינה (Polysomnography), 7 אובחנו עם OSA. כל המשתתפים עברו בדיקת אקו במנוחה, ובדיקת PET להערכת המטבוליזם של שריר הלב. חולי OSA שבו על המחקר לאחר טיפול יומי קצר ב-CPAP ולאחר מכן פנ לביתם והשתמשו בטיפול כל לילה למשך 6 שבועות, לאחריהם כל 12 הנבדקים עברו הערכה חוזרת.

מהמגמה שזוהתה עולה כי הטיפול הראשוני הקצר ב-CPAP הביא לירידה ב-SVI (Systolic Volume Index) (p=0.063), וירידה משמעותית במדדי LVEF (p=0.016) ומטבוליזם שריר הלב (p=0.031). לפיכך, לא זוהתה כל השפעה קצרת טווח על LV WMI, גם קצב הלב ולחץ הדם לא השתנו.

לפני הטיפול בן 6 שבועות ב-CPAP, מדדי קצב הלב, לחץ הדם, SVI, LVEF והמטבוליזם האוקסידטיבי של חדר שמאל, היו דומים בקרב חולים שעברו את הטיפול והביקורות. לאחר 6 שבועות, לחץ הדם וקצב הלב נותרו דומים בין הקבוצות. חולים בקבוצת הטיפול ב-CPAP לא סבלו עוד מ-OSA וזכו לעליה משמעותית במדדי LVEF (מ-38.4 ל-43.4, בממוצע, p=0.031). כמו כן, בקרב מטופלי CPAP, זוהתה מגמת ירידה במטבוליזם האוקסידטיבי של חדר שמאל (p=0.078), בעוד שמדדי SVI נותרו יציבים, שיפור של 15.9% בממוצע ב-WMI. העליה ב-WMI היתה שונה משמעותית מהירידה של 4.1% בקרב הביקורות (p=0.044).

בניגוד לחשיפה הקצרה לטיפול, טיפול לילי ממושך יותר ב-CPAP הביא לשיפור בתפקוד הסיסטולי של חדר שמאל, עם ירידה במטבוליזם של חדר שמאל, ולכן הביא לשיפור משמעותי ביעילות הלבבית, ואפקט שימור-אנרגיה. ההשפעות על האנרגיה הלבבית עשויות לתרום ליתרונות הקליניים שזוהו במטופלי CPAP בחולים עם OSA ואי-ספיקת לב.

לדברי העורכים, למרות שטיפול CPAP נראה טיפול מבטיח לשיפור תפקוד חדר שמאל, וייתכן שאף ישפר את סיכויי ההישרדות בחולים עם אי-ספיקת לב ו-OSA. מספר מגבלות פוגעות בהתלהבות עד שיהיו נתונים נוספים בנושא. מגבלות המחקר הנוכחי כוללות גודל מדגם קטן, שכלל בעיקר גברים, הבדלים אינהרנטיים בין מטופלי CPAP וביקורות הקושרים לנוכחות או העדר OSA, והאופי הבלתי-ישיר של שיטות ההדמיה ששימשו להערכת היעילות הלבבית. בכל מקרה, עדיין לא ידוע אם שיפורים אלו בתפקוד וביעילות הלבבית יתורגמו לשיפור בתוצאות קרדיווסקולריות.

J Am Coll Cardiol 2007; 49:450-458

לידיעה במדסקייפ