ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Pediatrics, ילדים עם כוויות קשות, שחולקו רנדומאלית לקבל שילוב של oxandrolone ופעילות גופנית, העלו LBM (lean body mass) ואת כוח השריר שלהם.

כוויות קשות קשורות עם איבוד משמעותי של שריר וכוח. מחקרים קודמים דיווחו ש- oxandrolone משפר מסת גוף במצבים של הידלדלות שרירים. החוקרים שיערו, ש- oxandroloneבשילוב עם ביצוע פעילות גופנית יכול להעלות LBM וכוח שריר בילדים עם כוויות קשות יותר מאשר טיפול ב- oxandrolone בלבד או בפעילות גופנית בלבד.

מתוך 51 ילדים עם יותר מ-40% של כוויות על פני שטח גוף, 9 חולקו רנדומאלית לקבל טיפול ב- oxandrolone בלבד (0.1 mg לקילו ליום אוראלית), 14 קיבלו שילוב של oxandrolone ופעילות גופנית, 11 קיבלו פלצבו ללא פעילות גופנית ו-17 קיבלו פלצבו עם פעילות גופנית. טפול ב- oxandrolone הותחל בעת שחרור מבית החולים עד שנה לאחר הכוויה. תוכנית של 12 שבועות של ביצוע פעילות גופנית הותחלה 6 חודשים לאחר הכוויה. הורמונים בסרום, LBM, כוח שריר ופיק יכולת קרדיו-פולמונרית הוערכו 6 חודשים (הערכה בסיסית) ו-9 חודשים לאחר הכוויה.

בהשוואה ל-3 הקבוצות האחרות, קבוצת השילוב של oxandrolone ופעילות גופנית חוותה עליה משמעותית בממוצע אחוזים במשקל וב-LBM. בקבוצת השילוב של oxandrolone ופעילות גופנית, בקבוצת ה- oxandrolone בלבד ובקבוצת הפלצבו ופעילות גופנית, LBM השתפר משמעותית בהשוואה לקבוצה, שקיבלה רק פלצבו. בהשוואה לפלצבו ללא פעילות גופנית, כוח השריר עלה משמעותית בקבוצת השילוב של oxandrolone ופעילות גופנית, בקבוצת הפלצבו והפעילות הגופנית ובקבוצת ה- oxandrolone בלבד.

בהשוואה של הקבוצות ללא פעילות גופנית, לשתי הקבוצות עם פעילות גופנית היה פיק יכולת קרדיו-פולמונרית גבוה יותר משמעותית ושינויים משמעותיים ב- insulin-like binding-protein-3. בקבוצה, שקיבלה רק oxandrolone, IGF-1 היה גבוה יותר משמעותית בהשוואה לקבוצת הפלצבו והפעילות הגופנית ובהשוואה לקבוצת הפלצבו ללא פעילות גופנית.

שילוב של oxandrolone ופעילות גופנית הביאה לעליה הכי גדולה ב-LBM ובמשקל, דבר שהביא לשיפור בכוח שריר. טיפול ב- oxandrolone בלבד הביא לעליה משמעותית ב-LBM ובכוח שריר בהשוואה לפלצבו. תצפית זו יכולה להיות רלוונטית קלינית עבור ילדים הצעירים מדי או שאינם יכולים להשתתף בתוכנית של פעילות גופנית אירובית.

מגבלות המחקר כוללות חוסר יכולת לטפל במנגנונים וחסר אפשרי בהכללת ממצאי המחקר לרקע של מחוץ לבתי החולים. קיימים מכשולים ואתגרים בישום סוג זה של תוכניות של פעילות גופנית לילדים 6 חודשים לאחר הכוויה הקשה היות וילדים אלה והמטפלים בהם דורשים דיור בעודם משתתפים בתוכנית פעילות גופנית כחולים ללא אשפוז. בנוסף, יש לנטר צמוד את החולים עבור תופעות לוואי אפשריות, כגון רעילות בכבד, אטרופיית אשכים, הירסוטיזם או שינויים התנהגותיים בעיקר כאלה הקשורים לשימוש ב- oxandrolone.

החוקרים ממליצים על שילוב של oxandrolone ופעילות גופנית כמרכיב בסיסי של גישה רב מקצועית על מנת לשפר את השיקום של חולים עם כוויות והחזרתם מהר ככל האפשר לחברה. למרות זאת, ילדים עם כוויות ממשיכים להציג רמות נמוכות ב-LBM וביכולת פעילות גופנית בהשוואה לילדים בריאים ללא כוויות. על כן, הערך של המשך טיפול ב- oxandrolone (שנה שלמה) ו/או פעילות גופנית צריך להיחקר יותר.

Pediatrics. 2007;119:e109-e116

לידיעה במדסקייפ