ממחקר חדש, שפורסם במהדורת דצמבר של Journal of the American College of Cardiology, עולה כי לחולים החווים אירוע של דיכאון מקרי לאחר MI יש סיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי נוסף בהשוואה לחולים לאחר MI, שלא מדוכאים.

בערך מחצית מאפיזודות הדיכאון לאחר MI מייצגות אירוע של דיכאון מקרי, בעוד שהחצי השני הוא הישנות של דיכאון או המשכתו (דיכאון לא מקרי). החוקרים בדקו אם אירוע של דיכאון מקרי או דיכאון לא מקרי לאחר MI גורמים לפרוגנוזות קרדיווסקולריות שונות. במחקר השתתפו 468 נבדקים, שהוערכו עבור דיכאון במהלך השנה, שלאחר אינדקס ה-MI. דיכאון הוגדר על פי קריטריוני ICD-10. תקופת המעקב אחר הנבדקים הייתה בממוצע של 2.5 שנים.

119 נבדקים חוו דיכאון בשנה, שלאחר ה-MI. 53 (44.5%) מהם היו אירועים של דיכאון מקרי ו-66     (55.4%) היו דיכאונות לא מקריים. 109 נבדקים (23.3%) חוו אירוע קרדיווסקולרי פטלי (n=10) או לא פטלי (n=99) במהלך המעקב. אירוע קרדיווסקולרי קרה ב-21.5% מהנבדקים בקבוצת הביקורת הלא מדוכאים, ב- 33.3% מהנבדקים עם אירוע של דיכאון מקרי וב-22.6% מהנבדקים עם דיכאון לא מקרי.

נבדקים עם דיכאון מקרי היו עתידים יותר ב-65% בהשוואה לנבדקים ללא דיכאון לחוות אירוע קרדיווסקולרי (p = 0.04). הסיכון בקרב נבדקים עם דיכאון לא מקרי היה גבוה ב-12% בהשוואה לנבדקי הביקורת ללא דיכאון, הבדל שהיה לא משמעותי. שליטה בערפלנים לא שינתה משמעותית של המידע.

החוקרים מסכמים ואומרים כי הממצאים שלהם מדגישים את הצורך באסטרטגיות טיפול בדיכאון לאחר MI, שיכול להיות קרוב יותר לשיקום קרדיאלי ויותר ממוקד בתוצאות של MI ולא גישה מוכוונת דיכאון באופן טהור.

ממצאי המחקר הנוכחי יכולים להסביר את היעילות הגבוהה יחסית של התערבויות פסיכו חינוכיות, כולל ניהול סטרס והרפיה, על מנת למנוע אירועים קרדיאליים בנבדקים עם מחלות עורקים קורונרים. יתרה מכך, החוקרים ממליצים על התפתחות של אסטרטגיות טיפוליות חדשות לטיפול בדיכאון לאחר MI, שיכולות גם למנוע אירועים קרדיווסקולרים נוספים.

J Am Coll Cardiol 2006;48:2204-2208

לידיעה במדסקייפ